מצגת מלווה לשיעור: אוגוסט קומט, אמיל דורקהיים, טלקוט פארסונס, רוברט מרטון מאת: דר' ענת רימון אור יסודות הסוציולוגיה: פונקציונליזם סטרוקטורליסטי

אוגוסט קומט 1798-1857 עקרונות המדע הפוסיטיביסטי: ● תצפיות שיטתיות ואיסוף נתונים (אמפיריות), ● ביטול העמדות הסוביקטיביות של החוקר וגיבוש עמדה ניטרלית כלפי נתוני המחקר ומיונם (אובייקטיביות). ● הבחנה בין עובדות לערכים. ● תפקיד הסוציולוגיה הוא למצוא סיבות מכלילות לתופעות חברתיות שונות. ניסח את עקרונות המדע הפוזיטיביסטי, ואת אופני יישומם הראויים למה שכינה 'מדע החברה' – סוציולוגיה.

"גישה זו יוצרת את הסוציולוגיה כמדע בעל בסיס מיכניסטי, המתעסק עם התופעות הנגלות של החברה והמנסה למצוא את החוקיות וההקשרים בין התופעות תוך כדי ניסוחם כוודאיים מתוקף היותם חוקי טבע." (מתוך ירון כהן צמח, מגזין אימגו, ינואר 2007 קישור) קומט שאף להיות חלק מן המגמה שזיהה, ואשר אותה ראה כנתון מדעי, של שינוי חברתי תרבותי כולל. שינוי זה משמעותו נטישת ההסתמכות על כוחות מיתיים ואמונות דתיות, והמרתם ברציונליזציה. קומט ראה בתהליך זה חלק ממכלול של התליכים מוגדרים המאפיינים כל תרבות באשר היא. האדם הרציונלי נשען על חושיו ועל יכולתו להקיש היקשים לוגיים מן הנתונים הנקלטים בחושים ולקדם בעזרת אלו את מטרותיו. אימוץ גישה זו, וקידומה בקרב העם ומנהיגותו, נתפשו על ידי קומט ככלי לפתרון בעיות חברתיות.

דורקהיים, כקומט, ראה במדע כלי לבניה מחודשת של החברה, אשר הייתה שרויה בכאוס פוליטי וחברתי בתוך המהפכה התעשייתית והתהפוכות שהביאה על החברה באירופה, ולאחר המהפכה הצרפתית. מדע החברה נועד, לדעתו, לשרת את בני האדם במעבר מתרבות אחת לתרבות אחרת – חדשה. אמיל דורקהיים, 1858 - 1917 דורקהיים ערך ופרסם שלושה מחקרים גדולים שעצבו זרם מרכזי במחקר הסוציולוגי: ● על חלוקת העבודה החברתית ● ההתאבדות ● צורות היסוד של חיי הדת אנו נתמקד בשניים הראשונים.

הגישה של דורקהיים (בעקבות קומט) היא סטרוקטורלית – מבנית –, ופונקציונליסטית. גישה סטרוקטורליסטית כדי להבין תופעה חברתית, עלינו להבין את המבנה החברתי בתוכו היא מתרחשת. התבוננו בשכונה המצולמת בתמונה מדוע נבנה הבית הזה, בצורתו הנוכחית, ובמיקום אותו אנו רואים? משום שהוא חלק ממבנה השכונה, ויש לו תפקיד (פונקציה) במכלול הפרטים היוצרים את המבנה. אחרת הוא לא היה שם.

מדוע צויר התרשים הזה כפי שצויר? לא נוכל להבין זאת, אם לא נניח שיש לו תפקיד מסוים: הוא נועד להסביר דבר מה למתבונן בו. במקרה זה, עלינו להניח כי זהו הסבר על התפקיד של האבן הראשה במבנה הקשתי. משום שהתרשים נועד להסביר דבר מה, הוא צויר באופן מסוים, ואם לא היה מיועד לתפקיד שיעוד לו, לא היה מצויר כך (או, לא היה מצויר בכלל) איך נסביר את התופעה הזו?

מדוע מונף השלט 'תרביץ אחי'?

פרוש המושג 'פונקציונליסטית' הוא שלתופעות החברתיות, אם הן קיימות, יש תפקיד בהמשכיותו ושימורו של המבנה החברתי, או בסיגולו לתנאים חדשים, אחרת הן לא היו מתקיימות. המטס החגיגי שראינו בשקופית 6 מתקיים משום שיש לו תפקיד חברתי. כך גם תרשים מבנה הקשת. כך גם הבגדים והשלטים של האוהדים בשקופית 7, כך גם הפעילות לה הם שותפים. נוכל להבין את הארגון השונה של הדיור, אם נבין את המבנים החברתיים בתוכם הוא מספקים מענה לצורך הביולוגי בקורת גג.

ללא הבנת המכלול החברתי לא ניתן להעניק משמעות להתנהגות האנושית, לפי דורקהיים את הרעיון הזה ניטיב להבין אם נחשוב, למשל על הדבר המופיע בתמונה למטה: או על הדבר הזה:

כשלעצמם אלו רישום וצילום של צורות חסרות משמעות. הגורם שמאפשר לנו להבין מה הם, הוא העובדה שאנו יודעים לשבץ את האביזר והאיבר המוצגים בהם בתוך מערכות בהן הם ממלאים תפקיד. הטוש הוא אחד מהאביזרים במערכת המאפשרת לנו להתקלח. כשאנו מבינים את תפקידו במערכת, אנו מבינים גם את משמעות חלקיו השונים, גם אלו של שנראים בתמונה במטושטש, או שאינם נראים כלל (אנו יודעים, למשל, שהחלק התחתון הוא הברגה). כך אנו יודעים מהו הדבר המצולם. זו המערכת אליה שייך האביזר, והתפקיד שהוא ממלא בה, שמעניקה לצילום את משמעותו. כמו הטוש עצמו, כך גם כל אחד מחלקיו ממלא תפקיד מסוים במערכת, ואם לא היה ממלא תפקיד זה לא היה נוצר. כף היד המשורטטת מתחת לטוש הינה חלק מהמערכת האורגנית של הגוף האנושי. מי שלא יבין את זאת לא יבין את משמעות הציור. כשאנו מבינים את התפקיד של כף היד בשימור הגוף האנושי ובסיגולו לסביבה, אנו יכולים להעניק משמעות לדבר אותו אנו מכנים 'אצבעות', ולהסיק על קיומן של ציפורניים, אותם איננו רואים, ושל מפרק שרש כף היד. אלו מאיתנו שעוסקים בקריאת כף היד, יוכלו להעניק גם שמות ומשמעות לקווים המופיעים בציור ולמבנה הספציפי של היד הזו.

כמו כף היד, כך גם אנו – בני האדם – מהווים חלק ממכלול חברתי, במסגרתו אנו מתפקדים, לפי דורקהיים. המכלול הזה מעניק לנו את המשמעות למקום שלנו בסדר החברתי בכל רגע ורגע, לתפקיד שאנו ממלאים בסיטואציות שונות, לשאיפותינו, לסיפוק אותו אנו חשים לעיתים, לאכזבותינו, לכעסים שלנו, או לשמחות. המכלול החברתי הזה מעניק משמעות לכל מרכיב בקיום שלנו, אליבא דה דורקהיים. מהרעיון שלעיל מגיע דורקהיים למושג המרכזי, ממנו יגזור את יתר המושגים ויקשור ביניהם. זהו מושג הסולידריות החברתית. סולידריות מכאנית סולידריות אורגנית

במאמר על חלוקת העבודה החברתית מבחין דורקהיים בין שתי צורות של סולידריות חברתית: הסולידריות המכנית הסולידריות האורגנית משמעות הדבר היא כי חברי הקבוצה יכולים להחליף זה את זה במרבית התפקידים. הם יכולים להתחלף זה בזה, ואפשר שלמחרת היום יחליפו אותם חברים, או חברות, אשר למדו להניף חרמש. החברות, אשר מרבית הפעילויות הדרושות לשימורן אינן מחייבות רמת התמקצעות מיוחדת מבוססות על סולידריות אותה מכנה דורקהיים, 'מכנית'. ראו את החקלאים הקוצרים בתמונה:

בקיבוץ, עד שנות השמונים של המאה העשרים היה מקובל המוסד של 'סידור עבודה'. בסידור העבודה היו משובצים החברים למקומות עבודה, בהתאם לדרישות הענפים מידי יום ביומו. המוסד התאפשר משום שרבים מהמקצועות לא דרשו התמקצעות מיוחדת, ומשום שהאידיאולוגיה הכתיבה חלוקת עבודה מעין זו. במקומות רבים בעולם היה מקובל, ומקובל עדיין, כי במקרה של הסתלקות אם או אב מן העולם, ממלאים את מקומם בני משפחה אחרים. המוסד התאפשר משום שרמת השונות בין המשפחות לא הייתה גבוהה. הדמיון בתפקודי בני האדם במסגרות המשפחתיות ובפעילויות הכלכליות היה מרכיב חשוב בשימור הסולידריות החברתית בחברות אלו.

בחברה המודרנית, עם התפתחות העשייה והעיור, חל צורך בהתמקצעות ברבות מן הפעילויות הדרושות לקיום היומיומי. אמנם לכל אחד יש תחליף, אך התחלופה דורשת הכשרה ומיומנות, וכל אחד מבני החברה יכול/ה לבצע תפקידים מועטים.

חלוקת העבודה יצרה דפוס חדש של סולידריות חברתית: הסולידריות האורגנית. הסולידריות האורגנית מבוססת על השונות שבינינו. דווקא התפקיד המיוחד של כל אחד ואחד יוצר את ה'דבק החברתי' הנחוץ להמשך תפקודה של החברה, ולחיים החברתיים של כל אחד ואחת. המעבר מדפוס הסולידריות המכנית לדפוס הסולידריות האורגנית אינו פשוט, אך הכרחי. הוא קשור בשינוי של עקרון המשפט, ובמקומן של העובדות החברתיות בתודעה.

חישבו: באיזה אופן השפיעו היסודות שהניח דורקהיים לסוציולוגיה על האופן בו תפסו סוציולוגים את העלייה המזרחית לארץ ישראל, בשנות השישים של המאה העשרים?