שירצל משה האוזמן

ולפעמים נדמה לי כי אין בי כלום מלבד רעד מתמשך בלב.

הושבתי את שנותר מגופי להתבונן באור.

ואני רועה בתוכי כלב חסר עדר   הנשקף במבטה הכעוס של גולגולת שתקנית.

חיפשתי לי מעבר   בתוך חור שחור שנפער   ביוצאי מרחם אימי.

נהר מחשבותיי התמלא בסחף שאיים להטביע את כל אשר היה גופי.