לתפריט המאגר הוראות שימוש: בחר את הנושא המבוקש ואת תת הנושא. שלום! לפניך מאגר מידע בנושאים שונים, עליהם כתב בן-גוריון. זהו מאגר חלקי, המאגר המלא נמצא במכון בן-גוריון.

דו"ח ועדת פיל עם פרסום דו"ח הוועדה המלכותית, ועדת פיל, 1.7.37 כתב למשה שרת (לימים שר החוץ וראש הממשלה השני): "אילו הייתי מועמד לפני הכרח של ברירה (זה המוצע לנו) או הנגב, הייתי בלי היסוס בוחר בגליל. לא מפני האפשרויות ההתישבותיות, אם כי הן עצומות, לא רק בגליל אלא גם בעברו הצפוני, אלא מפני שאת הגליל היינו מפסידים אילו נעשה חלק של מדינה ערבית, באשר הוא מיושב בצפיפות, בשעה שהנגב במדינה ערבית יעמוד בשוממותו ובמוקדם או מאוחר יתגבר כוח הדחיפה הדינמי שעומד מאחורי ההתישבות היהודית על כוח המעצור הקונסטרוקטיבי של הפטריוטיזם הערבי העקר. " מתוך: מכתב למשה שרת , 03.07.1937.   "זכותנו אנו על ארץ-ישראל מיוסדת על שני נימוקים, שאין להם אח ותקדים בהסטוריה ... היא הארץ היחידה בעולם, שהיהודים - בתור אומה או גזע - יכולים לראותה...כארץ מולדתם ההיסטורית. שנית: אין עם או גזע - אחר בעולם הרואה בארץ זו את ארץ מולדתו היחידה. " מתוך: העדות בפני הוועדה המלכותית, 07.01.1937, במערכה, א, עמ' 104-105.     "הדבר הגדול שיש בדו"ח של הועדה, הדבר שמעיד אותו לדעתי בשורה אחת עם הצהרת בלפור, אם לא למעלה ממנה, הוא הכרזת מדינה יהודית בארץ ישראל. אחרי אלפיים שנה של שעבוד, נכר ותלות, מציעה לנו ממשלה אדירה, שבידה השלטון על הארץ, קוממיות ממלכתית במולדת, עצמאות מדינית בארצנו." מתוך: דוד בן-גוריון, 'הועדה המלכותית ומסקנותיה', הרצאה בציריך, 29.07.1939, במערכה, א, עמ' 153. לתפריט ראשי חזרה

לתפריט ראשי מקומות אירועים נושאים נוספים אישים מה אמר בן-גוריון על...

נושאים נוספים מיעוטים חינוך צבא וביטחון נושאים נוספים שואה שלום לתפריט ראשי חזרה

נושאים נוספים תנ"ך דת ומדינה עדות פעילות גופנית משפחה תרבות המזרח לתפריט ראשי חזרה

פעילות גופנית צעדה יוגה פלדנקרייז לתפריט ראשי חזרה

פלדנקרייז "לא שיחק לי המזל במנוחתי. מיד אחרי שובי ארצה משיט בים התיכון פקד אותי שוב כאב הגב, שהייתי בטוח שנפטרתי ממנו הודות לטיפולו של פלדנקרייז. בימים הראשונים לא שמתי אליו לב והמשכתי בסדר היום הרגיל, אבל התעלמותי מהגב לא הביאה להתעלמות הגב ממני, ונוסף ללומבגו קבלתי חום ומה שקוראים ברונחיט - והימים ימי בחירות, ואין לשעות לבריאות." מן היומן, 09.10.1959. "פלדנקרייז בא אלי, הוא בחן את תנועותי ויציבתי ואחרי כן הציע תרגילים לתיקונן. כן דרש ממני לעמוד על הראש במשך דקות אחדות מדי יום. הוא הסביר כי משאבת הלב מאטה את קצב פעולתה ככל שהאדם מתבגר, והעמידה על הראש מחישה את אספקת החמצן למוח. כן יעץ לי להרבות בהליכה. החילותי לעשות את שני הדברים, אף כי כיום אני עומד על ראשי רק דקה או שתיים וגם זה לא כל יום. אך על צעידה למרחק של שישה קילומטרים לפחות אני מקפיד בכל יום. אני יכול לומר רק שהתחלתי בטיפול הזה לפני עשר שנים, ומאז ועד היום לא סבלתי עוד ממיחושי הגב שלי." משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 206. לתפריט ראשי חזרה

יוגה רננה, יש לי זמן לקרוא. אני רוצה לעמוד באופן יסודי (במידת האפשרות) על הפילוסופיה של יוגה - אחד מענפי הפילוסופיה ההודית. שמעתי הרצאה עליה מפי פרופסור הודי, בסו, שהיה פה לפני כמה חודשים. והוא דאג שישלחו לי מהודו ספרות חדשה על תורה זו כפי שהורה אותה אחד מחכמי יוגה האחרונים סרי אורובינדו. הגעתי תחילה ליוגה ע" הטיפולים של פלדנקרייז, כי הדבר הראשון שהיוגה מלמד הוא שלטון מלא של האדם על גופו ועל כל איבריו, החיצוניים והפנימיים, כאמצעי לשלוט על רוחו וע"י כך להתמזג עם ברומא (נפש העולם)." מתוך: מכתב לרננה, 28.09.1957. חזרה לתפריט ראשי

צעדה "מכיון שבבוקר לא צעדתי החלטתי לצעוד בערב 10 קילומטר. הפעם נלוותה אתי גם פולה וצעדה אתי יחד הקילומטר הראשון, אבל נאלצנו לצעוד לאט, 15 דקות הקילומטר. הייתי סבור שלא תצעד יותר ועזבתי אותה עם יהושוע ואני והחברה צעדנו בצעד הרגיל שלנו 10 דקות הקילומטר עד הקילומטר החמישי. משם שבנו והנה להפתעתי אני רואה מרחוק פולה צועדת בנחת עם יהושע. היא עברה כבר יותר מארבעה קילומטר. הייתי בטוח שתחזור מיד במכונית המלווה אותנו בדרכנו. צעדתי עם החבריה חזרה, ובהגיע לקצה הדרך בקילומטר 51 - אני מביט אחורה והנה פולה צועדת עם יהושע. היא עברה למעלה משמונה קילומטר - כמדומני זו הפעם הראשונה בחייה. במקרה נזדמנו לנו אורחים בשעה זו - דר. שקי משפחתו אמו, ילדיו אחותו וגיסו ונכנסו לבתינו, ופולה כאילו לא היתה עייפה, הכינה לאורחים קפה ועוגות. " מן היומן, 30.04.1959, יום ה'. " היינו מוכרחים להפסיק השיחה בהגיע זמן הצעדה (יצאתי כבר באיחור של חצי שעה)." מן היומן, 25.10.63, יום ו' "הבוקר חידשתי הצעדה - בלוית יהושע והבחורים. זה כמה שבועות לא צעדתי - מפני ההצטננות שפקדה אותי. הנזלת עוד לא פסקה לגמרי." מן היומן, 15.01.1960, יום ו'. "חידשתי הצעדה בת"א - נלוו אלי רננה ודוליק. צעדנו חמשה קילומטר." מן היומן, 25.04.1961, יום ג' ט' אייר. "ביום ד', 14.3.62 ירדתי לטבריה בבוקר לחופשת השבועים שניתנה לי בישיבת הממשלה ביום א' 11.3.62 ... חידשתי את הצעדה לפנות ערב והטווח נקבע לששה קילומטר." מן היומן, 14-22.03.1962. "לקחתי את שמעון לצעדה אבל אחרי שצעדנו קילומטר - וחצי התחיל לטפטף גשם והוכרחנו לשוב לגלי-כנרת באוטו ... בערב השלמתי את הצעדה במסדרוני גלי-כנרת . אורך המסדרון 50 מטר, עברתי בו 40 פעם לכל צד וזה נמשך חצי שעה." מן היומן, 04.03.1963. לתפריט ראשי חזרה

משפחה אביגדור גרין שנדל גרין עמוס פולה לתפריט ראשי חזרה גאולה

גאולה גאוליק היקרה שלי - "ודאי את כועסת ומצטערת על שאני כותב לך. לא אתנצל - כי יש לך יסוד לכעוס, אבל אל תחשבי כי שכחתיך. אין יום שזכרונך לא עולה על לב אמא ועל לבי. אבל הייתי שרוי במצב לא ברור, בתהיה רבה ואילו הייתי מנסה לכתוב לך על הדברים שמענינים אותך הייתי מתקשה מאוד. לא אוכל להגיד שהמצב הובהר, אבל העולם נשתנה, הולך ומשתנה כמעט יום. השב כבר עמנואל מהחופש? והיכן עכשו עמוס? נשיקות לכולכם. אבא. מתוך: מכתב לגאולה, 21.09.1938. גאוליק היקרה - קיבלתי אתמול מכתבים: אחד ממך ואחד מרננה. המכתב של רננה הוא מענה למכתבך. היא משיגה כמה השגות על דבריך - בעיקר בדבר המורה הצרפתי שלה, ואם כי איני מקבל את כולן -עלי להגיד שהערותיה הן חריפות, נבונות ולפעמים קולעות מאוד. ידעתי שהיא לא טיפשה, אבל במכתב זה היא מתגלה כילדה נבונה וחריפה. כאחות בכורה ויותר חכמה את צריכה לגלות קצת יותר סבלנות כלפיה; היא נרגזת ביחוד כשאת אומרת לאמא ש"היא מפונקת". היא טוענת שאמא יודעת זאת בעצמה, ומוטב שאת תעירי זאת בעצמך לרננה "אבל - כפי שהיא טוענת - היא לא צריכה להגיד זאת בלי הפסק לאמא. את יודעת שאני רודף שלום. אני רוצה להגביר השלום בתנועה הציונית ובישוב - והייתי רוצה גם להשליט יותר שלום בין הילדות שלי. כמורה הם צריכה להתהלך עם ילדה צעירה ממך בשיטה פדגוגית - לא בזריקת מרה, לא בקפדנות - אלא בנועם ובתוכחת-אהבה כובשת ולא מרגיזה. אני מתגעגע מאוד אליכן - כי פה כמעט אפסה הפעולה הבעורה, שהפרידה אותי בשבועות הקודמים. לפי שעה הסתברו והתיצבו הענינים. בשבוע הבא יתפרסם הרפורט של ועדת החלוקה הדן את תכנית פיל לגניזה, והממשלה תכריז בפרלמנט הכרזה שאין בה משום קביעת מדיניות. מדוע לא קיבלתי ממך שום הערות על מכתבי הגדול מיום 7.10.38. תכתבי לי דעתך. שלום לעמנואל - אבא. מתוך: מכתב לילדיו, 04.11.1938. לתפריט ראשי חזרה

עמוס "כאשר החלטתי בלבי בסתר ללכת לשדה בוקר, היה רק איש אחד שהוא חשד בי - זה היה עמוס בני. כי לפני שהחלטתי, רציתי לדעת אם יקבלו אותי. לא רציתי לשאול אם יקבלו אותי, ושאלתי כל מיני שאלות על מה שנעשה, איך מקבלים חברים. איש לא הבין הרמז, אבל עמוס הבין. גם בני שמו עמוס, הוא התחיל לחשוד בי שיש מזימה כזאת, אבל שתק." מקור? "לא טוב עשית -שבמשך כל הזמן לא כתבת לי אף פעם. העובדה שאני לא כתבתי אינה מספיקה. אני כתבתי הביתה והדברים יכלו להגיע אליך ולי היו קצת יותר טרדות מאשר לך. ואל תעשה זאת להבא. אמנם מאמא ידעתי כל הזמן מה אתך, אבל אני רוצה לדעת לא רק אם אתה בריא ולומד ועובד - לי חשוב מאוד לדעת גם מה אתה חושב ואיך אתה מתייחס לשאלות הגדולות העומדות עכשיו על הפרק. ואני אנסה הפעם קצת - אם לא יטרידו אותי בטרם אסיים דברי - לתת לך סקירה ממצה על מצב הענינים." מתוך: מכתב לעמוס, 27.07.1937,י"ט אב, תרצ"ז. לתפריט ראשי חזרה

פולה "והיה לי מזל יחיד במינו- התחתנתי באמריקה בימי גלותי עם נערה זרה ליהדות ולציונות ולא"י- ואם כי לא אעז לומר שלא היתה אף אשה אחת שאהבה את אישה כמוה - אבל בנסיון חיי לא פגשתי בספרות ולא בחיים אהבה עמוקה, כמעט אין סופית, כזו- לא רק לאיש, אלא גם לשאיפת חייו, שהיתה זמן רב זרה לה לגמרי. ואם נדמה לך שמצאת במכתבי מעין כושר כתיבה - הרי אני יודע שלא יכולתי להביע כל מה שרחשתי לאשה זו על מסירותה ואהבתה ללא גבול… לא עשיתי בחיי יותר מאשר עשתה פולה אשתי - נתמסרתי לעבודה שאהבתי בכל ליבי ונפשי, כי זה היה תוכן חיי." מתוך: מכתב להזז, 10.07.1968. "הייתי בטוח שפולה תאריך ימים יותר ממני - כי נשים לרוב מאריכות ימים יותר מגברים, ולכן אמרתי לה היכן אני רוצה להיקבר, ולא עלה על לבי שהיא תגיע למקום זה לפני." מתוך: מכתב למשה גלוקין, 13.03.1968. לתפריט ראשי חזרה

שנדל גרין לחיים היקר באדם, "נזכרתי מיד בפטירת אמא שלי, כשהייתי נער בן אחת עשרה, ואמא מתה מהרעלת דם בלדתה הילד האחד עשר, שנולד מת. הרבה, הרבה לילות ראיתי אמא בחלום ושאלתי אותה: אמא, מדוע לא רואים אותך? והיא לא ענתה. ידעתי שאין עוד כאמא ... בן לאמא הוא תמיד ילד - וכשאמא הולכת - אין חילופין ... כי אהבת אם - אין דומה לה. תיתכן רק אם אחת - והיא הכל, ולמעלה מזה. ואם היא הולכת ואינה - שום איש, שום חבר, שום ידיד, שום אוהב אינו יכול למלא מקומה. נשאר חלל, חלל ריק, שופע צער, געגועים, צער וגעגועים - ללא הרף. מי ימלא מקומה? יתמות, יתמות..." מתוך: מכתב לחיים ישראלי, 04.12.1967. לתפריט ראשי חזרה

אביגדור גרין "אבא עלה ארצה ב- 1925. לאחר שנשלל ממנו, על ידי הפולנים, הרשיון להופיע במשפט, שהחזיקו משנת 1878. במשך תקופה קצרה היה מזכיר הקהילה היהודית בעירו. בארץ עבד כמה שנים בהנהלת חשבונות ב"סולל בונה" - עד הגיעו לגיל שמונים. נפטר ב- 3.5.42 בבית אחותי רבקה, כשהייתי בארצות הברית, בשליחות הסוכנות היהודית. לא יכלתי לעזוב את ארצות הברית ובמכתב ששלחתי כתבתי [בין היתר]: הלילה הגיעה אלי הידיעה שאבי נפטר. במרחקים, בבדידות, מבלי עמדי על יד מיטתו ברגעים האחרונים, מבלי לראותו לפני לכתו - - - וצר מאד, כי משנתי האחת-עשרה ואילך, כשמתה אמא, היה לי גם אב וגם אם. הרבה, הרבה נתן לי - ומתוך אהבה רבה. - - ממנו קיבלתי אהבתי לעם ישראל, לארץ וללשון העברית. כשעוד לא הבינותי תוכן הדיונים והויכוחים ספגתי לתוכי את תוחלת ציון שמילאה את חלל ביתנו. - -כל זמנו הפנוי היה מוקדש לחיבת-ציון ולציונות ולצרכי ציבור המקומיים. - - את אבא אני זוכר עסוק בארץ-ישראל מהימים הראשונים בחיי שנשתמרו בזכרוני. את נאומיו בבית-המדרש "החדש" שבו היה מתפלל, את קריאתו המתמדת ב"המליץ" ו"הצפירה", את האספות השבועיות של חובבי-ציון וציונים, ששמחה אייזיק היה בהם ראש המדברים - - זוכר אני שאבא היה, מיד עם הופעתו של הרצל, מחסידיו הנלהבים - - אולם כשהופיעה שאלת אוגנדה, זו שגרמה לעלייתי לארץ - היה בלי כל הרהורים והיסוסים לאחד הלוחמים של "ציוני-ציון" והתנגד בכל תוקף להמרת ארץ-ישראל, אפילו זמנית, ב"טריטוריה" אחרת. לאחר קישינוב, כשאנו הצעירים מפלונסק יסדנו בחשאי הגנה עצמית ורכשנו נשק, ואני עמדתי בראש הארגון והחבאתי את הנשק בביתנו, ידע אבא, ולא מנע בעדי, אם כי ידע היטב הסכנה הצפויה לו ולמעמדו, אם יגולה הדבר. - - כאשר שמע מפי אחד מבני עירנו שאני קודח בארץ ורעב ללחם ובגדי קרועים ובלויים כתב לי מכתב שאשוב "הביתה". אולם כשהסברתי לו שהדבר לא בא בחשבון השלים - - - . אז נעשה חלום חייו לעלות לארץ - - - ורק לאחר המלחמה קם חלום חייו והוא בעצמו וכל ילדיו האחרים עלו אחד-אחד לארץ. הוא היה אדם ישר וטוב-לב, מיצר בצער אחרים ולבו היה פתוח. בשובי הביתה, לא אראהו עוד. לא אראהו אף פעם." מתוך: דוד בן-גוריון, בית אבי, עמ' 75-78. לתפריט ראשי חזרה

דת ומדינה "בתורה נצטוינו גם על "צדק צדק תרדוף", על "חוקה אחת לגר ולאזרח", על "ואהבת לרעך כמוך", על "וחי אחיך עמך", וגם על "לא תענה ברעך עד שקר"- כל אלה הרוצים להרים את קרן הדת חייבים לזכור ולכבד גם את החלק הזה שבתורת ישראל ואל יעמידו את היהדות אך ורק על הפולחן החיצוני. הדבר השני שיש להזהיר עליו- והוא אולי חשוב לא פחות מהדבר הראשון: אל תיעשה מלחמת הדת אמצעי למלחמה פוליטית ולהסתה מעמדית. מדוע פוקדים חילול שבת רק על הפועלים?" "אם יש דבר העלול להוריד את קרן הדת בקרב המחנה השני - הרי זהו הרושם שלוחמי הדת משמשים במלחמתם רק צרכי מפלגות ומעמדות מסוימים- והחרדים על הדת באמת ובתמים צריכים יותר מאחרים להזהיר על כך את חבריהם." מתוך: דוד בן-גוריון, 'המדיניות החיצונית והפנימית של ההנהלה', במושב הועד הפועל הציוני, ירושלים, 29.03.1934, משמרות, עמ' רפט- רצ. "ניסיתי להוציא את עניני הדת, במידת האפשר, מהממשלה ומהפוליטיקה. בכל הנוגע לאופי המדינה הצלחנו. ישראל היא אכן מדינה חילונית. לרוע המזל לא יכולנו לנוציא את הדת לגמרי מהפוליטיקה." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 222. "הסכמתי לא לשנות את הסטטוס קוו בענין הסמכות הדתית בעניני אישות. אני יודע כי הדבר מעיק על אנשים מסוימים. אולם חשתי - ושוב למען הענין הלאומי - שיהא זה נבון לשמור על תמיכת המפלגות הדתיות בצעדים בעלי חשיבות חיונית למדינה החדשה, ולשלם את המחיר הנמוך יחסית של הסטטוס-קוו הדתי, על מתנגדי הסטטוס-קוו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 221. "אני מקווה כי המדינה תנהיג באחד הימים שיטת בחירות אישית אזורית במקום השיטה היחסית הקיימת. או אז תמוזגנה מפלגות קטנות עם מפלגה גדולה זו או אחרת, והגורמים הדתיים ינסו להפעיל את כוח השכנוע שלהם על המפלגות הגדולות הללו, כמו ברוב המדינות האחרות." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 222. לתפריט ראשי חזרה המשך

דת ומדינה - המשך "אני סובלני כלפי כל פעילות דתית במדינה הנעשית במסגרת החוק. אני מתנגד נמרצות לכל מעשה בלתי חוקי גם כשהוא נעשה על ידי חרדים קיצוניים כנטורי קרתא. נטילת החוק לידיהם וקינטור הציבור שאינו מקפיד כמותם על שמירת השבת הם מעשים של קבוצה שאינה מכירה בריבונותה של מדינת ישראל." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 222. "אני סבור כי לעולם יהיו לנו קיצוניים במחננו, הן דתיים והן אתיאיסטים. אך ככל שהמדינה מתפתחת, מגלים אזרחיה יותר בגרות ויותר סובלנות הדדית. ככל שנאריך ימים כן תגדל חשיפתם של מגזרי האוכלוסיה זה לזה ותרבה השפעת הגומלין ביניהם. עם הזמן מתברר כי דווקא לקיצוניים ההשפעה המועטה ביותר על בני הפלוגתא שלהם. אני משוכנע, למשל, כי הקיבוצים הדתיים עושים יותר מנטורי קרתא לחיזוק התחושה הדתית בקרב הלא אדוקים, וכי לצנחן שומר מצוות יותר השפעה על חבריו ליחידה, מאשר למשליך אבנים של שבת ממאה שערים." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 224. בשנת 1952 התקיימה פגישה בין בן-גוריון לבין הרב אברהם ישעיהו קרליץ (החזון איש), המנהיג הרוחני של פועלי אגודת ישראל. בן-גוריון: "באתי לדבר אתך על נושא אחד, איך יהודים דתיים ולא דתיים יחיו יחד בארץ הזאת, בלי שנתפוצץ מבפנים?" חזון איש: "אם שני גמלים נפגשים בדרך במשעול, וגמל אחד טעון משא והשני איננו טעון משא, זה שאין עליו משא חייב לפנות את הדרך לגמל טעון משא - יש עלינו עול של הרבה מצוות. אתם צריכים לפנות לנו את הדרך." בן-גוריון: "ועל הגמל הזה אין עול של מצוות? (תופף על כתפו שלו). ומצוות יישוב הארץ אינה מצווה? וזה לא משא? ומצוות ההגנה על החיים אינה מצווה? ומה עושים הבחורים שאתם כל כך מתנגדים להם, והם יושבים בגבולות ושומרים עליכם, האין זאת מצווה?" הוויכוח נמשך זמן רב. הם נשארו בעמדותיהם, אך נפרדו בידידות. מתוך: יצחק נבון, באמונתו יחיה. אמונה באלוהים? - מתלבטת שאלה: האם אתה מאמין באלוהים? תשובה: אני מאמין בקיומה של ישות רוחנית עליונה, נצחית, חובקת כל. "אני אומר כי אני מאמין כי חייבת להיות איזו ישות - לא מוחשית, כזו שאין להגדירה או לתארה, אך נעלה לאין ערוך מכל הידוע לנו ומכל מה שאנו מסוגלים לתפוס ולהבין. בהעדר ישות כזאת, אי אפשר להסביר תופעות מסוימות. מהו, למשל, הדבר המאפשר לאדם לחשוב? מוחו הוא חומר גרידא, ממש כשולחן. אך השולחן אינו חושב. המוח הוא חלק מאורגניזם חי, ממש כציפורן האצבע, אך אין ציפון אצבע מסוגלת לחשוב. כן אין המוח יכול לחשוב כשמנתקים אותו מהגוף. אך מכלול הגוף החי, כשלמות, נעשה ישות חושבת." "על כן, אם ב"אלוהים" הכוונה היא לישות עליונה כזאת, שאינה גשמית ואינה מוחשית, אומר כי אני מאמין באלוהים." "אני מכבד את אמונתם של אלה המאמינים שכל הכתוב בתנ"ך נכתב בהשראת רוח הקודש, גישתי שלי היא שאני מקבל את הכתוב בתנ"ך זולת הקטעים שבהם ניתנת לאלוהים צורה גשמית." "הטלת מטה והפיכתו לנחש, כפי שמסופר שעשה משה בחצר פרעה, היא מנוגדת לחוקי הטבע. לפיכך לא אוכל לקבל זאת כתאור נאמן של מה שאירע, שכן איני יכול לקבל שאלוהים סטה מהחוקים השולטים בטבע שכה הפליא לעצבם. אך אני מכבד את אלה המקבלים זאת, ממש כשם שהנני מכבד את אמונתם בתפיסת אלוהות שונה משלי." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 218. חזרה לתפריט ראשי

תרבות המזרח "הנה קם אדם ומטיף, חמש מאות שנה לפני ישו. כי אין ניתן לגבור על שנאה בשנאה, כי אם רק באהבה. בעידן האמונה באמונות תפלות, בעת שכל האנשים שמסביבו עבדו אלילים, קם אדם ושמו גאוטמה סידהרטה, הבודהה, וכופר באלוהיהם. בהיות החברה מבוססת על המערכת של מעמדות תורשתיים וחרף היותו הוא עצמו בן למעמד מיוחד, קם וגינה אותה. הוא היה ללא ספק האישיות הגדולה ביותר שהצמיחה הודו מעודה, אישיות הסטורית כבירה." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 190. "הדהאמאפאדה היא אחת מאסופות-האמרות של הבודהה ואני אוהב את אמרתו על האהבה: "הוא התעלל בי, הוא גבר עלי, הוא עשק אותי": הקרב אלה הנוטרים בלבם מחשבות כאלה. השנאה לא תחדל לעולם, וכן אין השנאה יכולה לשים קץ לשנאה... האהבה היא השמה קץ לשנאה. זהו חוק נצחי." הנה עוד אמרה, על כיבוש היצר: "גדול כובש יצרו מחברו המכניע רבבות בקרב." הדברים דומים מאוד לאמור בפרקי אבות: "איזהו גיבור? הכובש את יצרו." בודהה קרא לבקשת האמת ולעיצוב חיי האדם בהתאם לאידיאלים של האמת באמרה אופיינית: "כפרח יפה וצבעוני אך חסר ריח, כן מלותיו הנאות והעקרות של מי שאינו מתנהג בהתאם לאותן מלים. הוא הטיף כי "לסור מרע" הוא הדרך הבדוקה להלחם ברע: "אדם שאין פצע בידו יכול לגעת ברעל, אין הרעל מזיק למי שאין בידו פצע: כן אין הרע דבק במי שאינו עושה רע. על כן, הבה נחיה באושר, אל נשנא את שונאינו, נחיה נא נטולי שנאה בקרב שונאינו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 193. "לפני שנים אחדות ערך אד מורו ראיון טלוויזיה בו-בזמן עם ראש ממשלת בורמה או-נו ואתי בירושלים. מורו עצמו ניהל את הראיון מניו-יורק. אחת השאלות הראשונות ששאל נגעה בהבדל שבין היהדות לבין הבודהיזם. השיבותי כי תמצית מהותה של היהדות כלולה, לדעתי, בדיבר הראשון שבעשרת הדברות: "אנוכי ה' אלוקיך"; ובציווי "ואהבת לרעך כמוך". או-נו השיב כי בודהה היה אפיקורס. אך לבטח הסכים עם הציווי של הדת היהודית, ואף הרחיק לכת בהטיפו לא רק לאהבת אדם, כי אם גם לחמלה ולרחמים על כל היצורים החיים." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 194. בודהה חזרה המשך לתפריט ראשי

בודהיזם "במונחי ההגדרה המילונית המקובלת, הבודהיזם אינו דת. שלא כמו ביהדות, בנצרות ובאיסלם, אין הבודהיזם מבוסס על התגלות אלוהית. הבודהה הכחיש את קיומו של האל ואפילו את קיומה של נפש האדם. כל תורתו היתה במישור הראציונלי והמוסרי: באיזו דרך על האדם לבחור בחייו לטובתו העצמית ולטובת כל היצורים החיים? נכון, אמנם, כי במשך הזמן נתקשרו סיפורי נסים לנסיבות הולדתו וגידולו של הבודהה, סיפורים שכמעט עשוהו לאל. אך כל זה היה זר לתורת הבודהה שלא האמין בשום גורם על-טבעי, לא ברוחות ולא בשדים, לא באלים ולא בנסים. משנתו היתה למעשה מרידה באמונות ובמנהגים שרווחו בהודו בתקופתו. הוא התיחס למכלול הקיום כולו כאל שרשרת אינסופית של קשרים סיבתיים, מעשים טובים מביאים לתוצאות טובות. אחד המושגים העיקריים של תורתו היה "אניקה" - העדר התמידות: הכל מצוי במצב בלתי פוסק של שינוי והתחדשות. אי אפשר להיכנס פעמיים לאותו נהר, כי בפעם השניה אין זה עוד אותו נהר בדיוק. על פי בודהה, אי אפשר אפילו להיכנס פעם אחת לאותו נהר עצמו מפני שהנהר זורם: אין הוא שוקט לעולם; ולפיכך ברגע הכניסה לנהר נתקלת הרגל בהרכב חדש של מים. האדם היום אינו מה שהיה אתמול, גם לא מה שהיה לפני רגע. וכאדם, כך הטבע. עיקר שני בתורתו של הבודהה היה "אנאטה", העדר העצמי, שהוא תולדה של העדר התמידות. בודהה נמנע במתכוון, במידת האפשר, מבעיות מתאפיינות, כי תורתו היא בעיקרה תורת חיים המטפלת ביחסיו של האדם עם זולתו ועם יצורים חיים אחרים ובהתנהגותו כלפיהם, למען אושרו שלו ולמען אושרם של כל היצורים החיים." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 190-191. לתפריט ראשי חזרה

עדות "הטענה שנשמעת לעתים קרובות בחלק מהעתונות נגד העליה החדשה - לא זו שנקראה "עליה חדשה" לפני קום המדינה - אלא עליה יהודי האסלם, שהיא כאילו ירודה ומנוונת וממיטה שואה תרבותית על ישראל, היא הד נפסד וקלוקל ... ביקורת סנוביסטית זו פסולה ... יהודי בבלי שקיבל אותה השכלה, גבוהה אינו נופל במאומה מיהודי גרמני או רוסי שקיבל את אותה השכלה, והוא הדין לגבי יהודי מרוקני, מצרי או תורכי." מתוך: דוד בן-גוריון, 'חוק שירות ביטחון (מס. 2) תשי"ב', בישיבה ה 122 של הכנסת השנייה, דברי הכנסת, 12, עמ' 2987, חזון ודרך, ד, עמ' 79-80. "הוברר שבעליה עממית זו [יהודי ארצות האיסלם] נטולת נכסים וערכים, עשוקת הון ותרבות, ללא חינוך חלוציף ציוני ופועלי, גנוזים כוחות יצירה ובניה." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך, ב. "אני כשלעצמי רואה כל יהודי - ותהא ארץ מוצאו אשר תהיה - כיהודי, ואין בעיני תואר נכבד יותר מהתואר יהודי. אני עצמי נולדתי בפולין, אבל איני רואה עצמי כפולני, ואיני רואה כל ייחוס במוצאי הפולני. ייחוסי היחיד- הוא מוצאי היהודי." מתוך: מכתב למאיר זנזורי - מזכיר ארגון עולי לוב, 23.07.1961. "אם בשם "ישראל השניה" אנו מתכוונים ליהודי אפריקה ואסיה - הרי כל גדולי ישראל שייכים לישראל זו: אברהם אבינו, משה רבנו, רוב האמוראים ולא מעטים מגדולי התנאים. זה נוטע בנו האמונה, שאם רק נאפשר ליהודי אסיה ואפריקה ליהנות מחינוך ומרמת חיים כיהודי אירופה- אין כל יסוד שלא ישוו להם ואולי גם יעלו עליהם." מתוך: מכתב למר יצחק נחום, 09.05.1966. "מסכים אני לרוב דבריך. אולם לצערי נכון הדבר שיש פער תרבותי וכלכלי בין עשירים ובין עניים, והמציאות המרה שרוב העניים נמצאים בקרב יוצאי אסיה ואפריקה, אבל אין זו בעיה עדתית, כי יש עשירים ועניים בכל עדה, ואין הבדל בין עשיר "אשכנזי" או "אירופאי" ובין עשיר "ספרדי" או "מזרחי". וסתימת הפער - אינה קלה, ולא תבוא במהרה, אבל המדינה וכל אישי המדינה חייבים לדאוג לסתום פער זה בזמן הקרוב ביותר." מתוך: מכתב למר חנניה דהן, 03.01.1963. לתפריט ראשי חזרה המשך

עדות - המשך "אני כשלעצמי איני מרגיש עצמי - ולא הרגשתי אף פעם בחיי - שייך לאיזו עדה שהיא. איני אלא יהודי. אבל אני מתוודה - יש לי חולשה לתימנים, כי הם שונים מכל העדות שאני מכיר. הם היו רחוקים גם במקום וגם בזמן מכל מרכזי היהדות לפחות אלפיים שנה. חיו בתוך עם פרימיטיבי, אבל שמרו על חינוך בניהם (לא בנותיהם), ולא הכרתי כמעט אף תימני אחד שמיד לבואו ארצה לא ידע לדבר עברית, אם כי במבטא שלפעמים היה קשה להבין כל מילה. לא אוכל להגיד זאת על שום עדה אחרת, לא מאסיה ואפריקה, ולא מאירופה ומאמריקה. יש איזה ייחוד לעדה זאת, (יתכן אולי גם איזה ייחוד שלילי) - אבל תמיד ראיתי אותם כיוצאים מן הכלל. ומשום כך אמרתי שהייתי רוצה לראות רמטכ"ל תימני." מתוך: מכתב ליואל חנוכי, 27.08.1965. "אני מצטער שלא עלה בידי לענותך עד היום. אולי זה חסרון או ליקוי, אבל מעולם לא הרגשתי ואיני מרגיש שאני אשכנזי, לא בילדותי ולא בנעורי, לא בגולה ולא בארץ. לא הייתי אלא יהודי, אולי יהודי לא כל כך טוב, אבל לא "אשכנזי". גם כשישבתי בסלוניקי - העיר העברית הראשונה שראיתי בחיי, ולא הבינותי שפת היהודים, לא הייתי אשכנזי, כי בעיר היו סוחרי הנשים רק אשכנזים, ושם זה היה שם נרדף עם סוחרי נשים, ומכירי הזהירו אותי שלא אסביר אי ידיעת ה"חודיאו" שלי ע"י היותי "אשכנזי". חשבתי הרבה על הבדלי העדות בארץ, ויש פה לא רק "אשכנזים" ו"ספרדים". יש תימנים ויש עיראקים (הם לא היו מעולם "ספרדים") וקורדיסטנים וקוקזים, ונפגשתי עם כמעט כל העדות כשעבדתי בסג'רה- כפר עברי קטן מכל העדות, לרבות גרים רוסים. והצרה היחידה, לפי הכרתי, היא רק הפער החינוכי. אם ישאר לאורך ימים - זה יהיה אסון לאומי, אבל הנציגות אינה בעיה, ואם היא בעיה- יש בעית נציגות רומנים, הונגרים, פולנים, אמריקנים ועוד." מתוך: מכתב למר אליהו אלישר, 19.05.1964. "הזרם ההמוני של עדות המזרח לאחר הקמת המדינה שינה באופן יסודי ופתאומי הרכבו ואפיו של הישוב. המדינה הועמדה בפני בעיות הרות סכנה: א) בעית "גזעים". נתבלט גזע "עליון" כביכול, גזע אשכנזי, העומד בפועל בראש כל העם, וגזע מזרחי נחות דרגה; בעיות הפלגה לשונית ועדתית, גם בקרב האשכנזים וגם בקרב עדות המזרח." מתוך: דוד בן-גוריון, 'נצח ישראל', חזון ודרך, ד, עמ' 271. לתפריט ראשי חזרה

תנ"ך "ואשר לחזון חיי - אומר לך האמת הפשוטה: חיי עוצבו על ידי ספר הספרים ועל ידי חיי בארץ. כל מה שאני יודע הוא פרי לימוד התנ"ך שעיצב תפיסתי על חיי עמנו על חיי המין האנושי, ומנסיוני בארץ במשך קצת יותר מששים שנה - קבעתי כל "הפילוסופיה" שלי. הדבר העיקרי שלמדתי מהחיים בארץ הוא: שדבור שאינו צמוד למעשה - אין לו ערך. זוהי אמת פשוטה - אבל חיונית, ולא רבים מבינים חשיבותה". מתוך: מכתב לליאה אידלמן, אמו של שומר ראשו של בן-גוריון ומפקד חוליות האבטחה - אהרן אלדן, 13.06.1968. "ביסוד חינוכנו עלינו להניח שני דברים: המדע כאמצעי ראשי להכרת הטבע, לשליטה בטבע ולעשיה משקית-טכנית, והתנ"ך כמורה-דרך הראשי בחינוכנו היהודי אנושי, בעצוב רצוננו המוסרי והחברתי, ביחסנו לאדם ולאנושות." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך, ב. "התנ"ך הנחיל לעמנו, ועל ידו לאנושות כולה, לא רק אמונה באל אחד בורא הכל, אלא ערכים אנושיים נעלים, ערכי אחווה אנושית, ערכי צדק ומשפט, אמת וחסד. ערכי שיוויון העמים ושלום עולמי, שהם תמצית תורת הנביאים ומוסר היהדות. אבל נביאי ישראל לא הסתפקו במשא המשפט וצדק בין איש לאיש, שתמציתה בשלוש מלים "ואהבת לרעך כמוך". הם דגלו בשיווין העמים ובשלום העולם, דבר שלא נשמע ולא נאמר בשום ספרות של עמי התרבות הקדומים: "לא ישא עוד גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה (ישעיהו ב' 4; מיכה ד' 3) ." מתוך: דוד בן-גוריון, 'התנ"ך והעם היהודי', עיונים בתנ"ך, עמ' 221-223. "שמחתי מאד לשמוע, כי אתם עומדים ליסד סניף בבאר-שבע לחקר המקרא (האם לא - ללימוד המקרא?), ותבוא עליכם הברכה ביזמה חשובה זו. התאמצו לשתף בני כל העדות בחוג זה, וישמש החוג ללימוד המקרא (או לחקר) גם דבק רוחני למיזוג גלויות, כי מה יותר מהתנ"ך הנשגב שלנו מסוגל אחות קרעי הגלות ולקרב לבבות?" מתוך: מכתב למר אווס, 14.10.1960. לתפריט ראשי חזרה

שואה "ראיתי את השרידים המעטים, שרידי ששת המליונים הטבוחים לעין העולם האדיש, הזר, הקריר והמתאכזר לעם ישראל זה אלפיים שנה. השרידים מסרבים לשוב לארצות שהפכו בתי קברות לקרוביהם ולמכריהם." מתוך: תשובה לבווין, אסיפת הנבחרים, 28.11.1945. "כשהניצחון הבריטי יחזיר לעמי אירופה עצמאותם ... רק היהודים באירופה - אלה שישארו לפליטה לאחר אימת המלחמה והפוגרום הנאצי - ישארו מחוסרי כל ... עלינו לדעת ששבר העם היהודי לא ירופא אלא בעצמאות ובמולדת." מתוך: 'הגולה והיישוב במסיבת עיתונאים', 26.02.1941, במערכה, ג, עמ' 50. "דרשנו מהצלב האדום שיפנו לשלטונות הגרמנים להרשות לילדים לצאת, ביחוד לילדים ... אחרי כל הזעזוע, צעקת הדמים של המיליונים, זעקת ילדים, נתנו לעת עתה רק אלפים אחדים, ועוד רבים היסורים עד שנוציא אותם ... ועד שנביא אותם הנה." מתוך: דברים בכינוס מגבית ההתגייסות, 11.01.1943, דבר, 17.01.1943. לתפריט ראשי חזרה

שלום "ציר מדיניותינו הבינלאומית הוא שלום. נחזק יד כל אלה, המסרבים כמונו להזדהות עם יריבה זו או אחרת, ונהיה בכל התנאים נאמנים לצו מסורתנו וחזוננו: להכשיר תנאים בעולם, שבהם "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא תהיה עוד מלחמה." מתוך: 'דרכי פעולתנו', שנתון הממשלה, תש"י, עמ' 235, מ'סקירה על פעולות הממשלה', מתוך: דברים בישיבה ה- 81 של הכנסת הראשונה, 07.11.1949, חזון ודרך, א, עמ' 69. "צעדים לקידום השלום עם שכנינו נקטתי בעת היותי ראש ממשלה ... בכל רגע מתאים הצהרתי על נכונותי להיפגש עם כל מנהיג ערב בכל מקום ובכל זמן כדי לדון בהסכם שלום, או לפחות באמנה לאי-התקפה, אם לא ירצו להרחיק לכת. כל פניותי נדחו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 156. "אין מדינה בעולם שחרדה יותר ממדינת ישראל לשלום בעולם, לשלום בקרב כל העמים ללא יוצא מן הכלל; והיא חרדה לשלום מפני מורשתה היהודית המצווה על כך, גם מפני מעמד העם היהודי בעולם המפוזר גם במזרח וגם במערב, וגם מפני צרכיה החיוניים של מדינת ישראל לפתח ארצה ולהשריש בתוכה המוני העולים - דבר שאפשר לעשותו בהצלחה רק בתנאי שלום בעולם." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך. "אנו קוראים, נאמר במגילת העצמאות, - לבני העם הערבי תושבי מדינת-ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על-יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל-יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה, הזמניים והקבועים. אנו מושיטים יד לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו. מדינת ישראל מוכנה לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת מזרח-התיכון כולו." מתוך: דוד בן-גוריון, 'מבצע דורנו ומשימתו', כוכבים ועפר, עמ' 325-326. לתפריט ראשי חזרה המשך

שלום - המשך "אני מאמין באפשרות השלום ובסיכויי השלום בעולם וגם במזרח התיכון - על אף הכל." מתוך: דבר, 19.11.1957, מדבריו בישיבה 358 של הכנסת השלישית, 18.11.1957, דברי הכנסת, 23, עמ' 182. "יש לנו מדיניות אקטיבית ביחס לעולם ולא פסיבית שבניטרליות. המדיניות שלנו היא: אנו רוצים בשלום. ושלום - לא לחלק אחד של העולם ולא לעמים מספר בלבד. איננו מאמינים בשלום חלקי. השלום אינו ניתן לחלוקה. אנו רוצים בשלום לכל עמי העולם." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך. "אם אנו חרדים לשלום במזרח התיכון - אין זאת אלא באשר אנו חרדים לשלום העולם. השלום בין ישראל וערב הוא צורך השלום בעולם. כל פגם בשלום וכל סכסוך בין עמים באיזו פינה שהיא בעולם - יש בהם סכנה לשלום העולם כולו. אנו חיים עכשיו בעולם אחד, אחיד, אם כי עדיין לא מאחד, וחיזוקו של השלום בעולם מחייב שלום גם במזרח התיכון. נשמת מדיניות החוץ של ישראל היא שאיפה נאמנה לחיזוק השלום בעולם, בכל מקום בעולם, לטפח יחסי ידידות ועזרת גומלין בקרב כל העמים, גדולים וקטנים, עשירים ועניים, מתקדמים ונחשלים. כי רק בשלום, שלום עולמי במובנו הכפול, תגאל האנושות ויתעלה האדם וכל עם ישכון לבטח." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך. "אני מאמין כי שיתוף פעולה מדיני, כלכלי ותרבותי בין היהודים לבין עמי ערב הוא צורך חיוני לשניהם ... הגאוגרפיה נטעה בשכנות בפינת עולם זו ... יש לנו הרבה מן המשותף בתרבותנו, בלשוננו, בהסטוריה שלנו." "שיתוף פעולה ביו יהודים לבין ערבים יכול להפוך את המזרח התיכון לאחד ממרכזי התרבות החשובים בעולם, כפי שהיה בעבר." "רק הערבים והיהודים עצמם יוכלו להשיג שיתוף פעולה זה. שום כוח חיצוני ... אינו מסוגל לעשות מה שהערבים והיהודים יכולים לעשות אלה למען אלה לתועלת שני הצדדים." "הצורך הנוכחי הדחוף ביותר של הערבים אינו נשק אלא פיתוח כלכלי, שירותי בריאות, חינוך ... ישראל יכולה לתרום להגשמתם של יעדים אלה ... מכיוון שהיא נתונה בעצם תהליך הגשמתם ובתנאים דומים בביתה." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 160. לתפריט ראשי חזרה המשך

סיכוי לשלום "ביחס לסיכויי הפיוס בעתיד עם מדינות ערב ... הדבר יכול להתרחש רק אם יעלה מנהיג אמיץ שתהיה לו התבונה לראות כי כולנו היינו נשכרים משיתוף פעולה במצב של שלום." "אני מאמין ובטוח, שאם יתקיימו שני תנאים, יהיה סיכוי ממשי ... לשלום ... התנאי הראשון: ביצרונה של מדינת ישראל ... התנאי השני: ליברליזציה ודמוקרטיזציה של מדינות ערב." "ההסטוריה לימדה אותנו לא להתיחס לדפוסים הרווחים בזמן מסוים כאל דפוסי קבע בלתי משתנים. עמים שנלחמו זה בזה מלחמות חורמה ברגע הסטורי מסוים, נפלו איש על צוואר אחיו כשותפים של שלום רגע לאחר מכן, או חמש עשר, חמישים או מאה שנה לאחר מכן." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 159-160. לתפריט ראשי חזרה

חינוך "בעית החינוך היא ראשונה בערכה ובדחיפותה אחרי בעיית הבטחון. ויש לעשות מאמץ מקסימלי ... למען הבטיח צרכי החינוך של הדור החדש הגדל בארץ, כי דור זה. יעצב את דמות העם הישראלי, דמותו האינטלקטואלית והמוסרית." מתוך: ישיבה 224 של הכנסת החמישית, דברי הכנסת, 36, עמ' 1265, 26.02.1963. "אני רוצה להביע לך רגשי תודתי והוקרתי העמוקה על המפעל האחרון שלך- בתקופה זו:- הנהלת משרד החינוך והתרבות בממשלת ישראל. איני יודע אם איש אחר היה מעז, מצליח ומבין לעשות המהפכה שביצעת אתה בהכנסת חוק החינוך הממלכתי." מתוך: מכתב לשר החינוך והתרבות פרופ' בן ציון דינור, 08.12.1953, הזקן והעם, עמ' 128. לתפריט ראשי חזרה נוער מורים נוער מהתפוצה גדנ"ע חברת מופת

חברת מופת "אם נהיה חברת מופת שיש לה השפעה מוסרית בקרב עמי תבל, חזקה על השפעה זו שתורגש במהירות ובעצמה רבות יותר על ידי היהודים. ושעה שאנו רחוקים עדיין מהשגת מעמד נעלה זה, חושבני שכבר עלה בידינו ליצור את הכוחות שבהם טמונים זרעיה של חברת מופת. כוונתי במיוחד להתישבות העובדת, לתפקידיו החינוכיים של צה"ל, ולהישגנו התרבותיים והמדעיים." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 252. לתפריט ראשי חזרה

גדנ"ע "הנוער בגיל ארבע עשרה-שמונה עשרה זהו העם לעתיד. זהו הגיל בו יש לחנך הנוער לתפקיד-חייו. בין שזה נוער לומד בגימנסיה, בין שזה נוער עובד בבית-חרושת, בין שזה נוער-רחוב פרוע... אין, לצערי, עדיין היכולת החמרית בידי המדינה לבנות לכולם בתי-ספר תיכוניים ולחייבם ללמוד עד גיל שמונה-עשרה. אולם אפשר ואפשר, ומשום כך חובה, ליצור מסגרת חינוכית בגדנ"ע בשביל כולם ... אם דבר זה ייעשה במשך ארבע שנים, הם ילמדו נקיון, סדר, עבודה, יכירו הארץ, תולדותיה, יראו יפיה, יעמדו על אפשרות היצירה בתוכה, יטעו עצים, ילמדו להשתמש ברובה ובתותח, - וראיתי גדנ"עים משתמשים בתותח בהצלחה, - ינהגו סירות ומטוסים, וכאשר ייכנסו לצבא, יתקדמו מהר באימוניהם ובהכשרתם ויהיו אחר-כך לאזרחים מועילים וברוכים בארצם." מתוך: בן-גוריון, חזון ודרך, ד, עמ' 93, 19.08.1952, הדברים נאמרו בישיבה 123 של הכנסת השנייה, דברי הכנסת, 12, עמ' 2023-2024. לתפריט ראשי חזרה

נוער מהתפוצה "צרכי ישראל וצרכי יהודי התפוצות מחייבים הידוק הקשרים ביניהם. הדרישה הדחופה ביותר היא כי הנוער היהודי שבגולה והצעירים המשכילים בוגרי האוניברסיטאות יבואו ויצטרפו לבוני הארץ ולמגיניה, ויטלו בכל חלק פעיל ואישי במפעל הגאולה. היהודים הרוצים להישאר בארצות מגוריהם יוכלו להדק את הקשר באמצעות ביקורים בארץ, שליחת ילדיהם לתקופת לימודים כאן, והשתתפות בפיתוחה הכלכלי של ישראל. הדבר יעמיק את משמעות התודעה היהודית שלהם, ובד בבד יגביר את כוחה של ישראל כמכשיר העיקרי לשימור שלמותה של היהדות. אנו בארץ חייבים לעשות כל שיש לאל ידינו לעצב חברה של צדק כדי שיהודי התפוצות יהיו מוכנים לעשות את המאמצים שציינתי, וכדי שנוכל, מעל לכל, למשוך נוער יהודי לעלות ארצה." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 249. "אין ספק שצפונים מעינות חלוציים גם בקרב הנוער היהודי בארצות-הברית ובשאר ארצות הרווחה והחופש - הרי לא מצאנו עדיין מסילות ללבבות נוער זה; ההסתדרות הציונית מתפרנסת מפירות העבר ואינה מסוגלת למשוך אליה הנוער היהודי בגולה. ושומה עלינו בשורה הראשונה להבקיע רק לנוער הישראלי, שגנוזים בו כוחות אדירים, אשר רק מקצתם נתגלו עד עכשיו בצבא הגנה לישראל ובישובי הספר והנגב. ויש רק אמצעי אחד לעורר כוחות חלוציים נרדמים - והאמצעי הוא - מפעל חלוצי, החלוציות היא צבת בצבת עשויה, בנידון זה דומה החלוציות לגבורה צבאית, כשם שהמפקד הנועז, המסתער בראש פקודיו על האויב - מעורר בלב חייליו רגש הגבורה החבוי בכל איש, כך מעורר המופת החלוצי כוחות חלוציים נרדמים. חזון גדול, מלווה במעשים חלוציים נועזים - יכבוש את הנוער בארץ ובגולה." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דבר, לעצמנו', דבר, 25.10.57, מתוך הרצאה בוועידה השלישית של איחוד הקבוצות והקיבוצים, תל-יוסף, 19.10.1957. לתפריט ראשי חזרה

נוער "הנוער בימינו יעצב דמות האדם מישראל - על ידי חיי מופת." מתוך: דוד בן-גוריון, 'קריירה או שליחות', 10.06.1954, חזון ודרך, ה, עמ' 211. "נוער קרייריסטי שעיניו לבצע לחיים ריקים ולרווחים קלים ולקיום פרזיטי, נוער כזה יהווה את הנשק הסודי של אויבנו בעזרתו יכריעונו בנקל". מתוך: דוד בן-גוריון, 'קריירה או שליחות', 10.06.1954, חזון ודרך, ה, עמ' 299. "יש לנו הרבה דברים יקרים בארץ: יש לנו ארץ יפה, ים תכלת. אוויר-מרפא, משקים ומוסדות, אך כל אלה לא ישוו לנכס היקר ביותר שבו נתברכנו - לנוער היהודי. נוער זה - הוא עתיד האומה. אינני מאמין שנוער זה חלקו מובחר, מיוחס, חלוצי, וחלקו גרוע, נחות-דרגה וקלוקל אינני מאמין, שיוצאי ארץ זו הם טובים, ויוצאי ארץ אחרת - רעים. אינני מאמין שבני חוג זה מעולים ובני חוג שני - פסולים. אני כופר כפירה גמורה בכל ההבחנות האלו." מתוך: דוד בן-גוריון, 'לקראת הים', 1932. "אין זו הצטיינות אישית להיות צעיר - אי אפשר להיות זקן מבלי היות צעיר תחילה - ולא מגיע לנוער פרס מיוחד על היותו נוער. אבל התנועה זקוקה לרעננות ולעוז של הנוער, כשם שהיא זקוקה לנסיון ולתבונת החיים של הקשישים, ויש להפעיל את הנוער ולהטיל עליו אחריות." מתוך: דוד בן-גוריון, 'אחדות ועצמאות, 23.08.1946, במערכה, ה, עמ' 107 . "לא קל יהיה גם בימינו להוציא נוער בחלקו הגדול מן העיר, מהקפה, מהסינמה, ממועדוני הלילה, מההמולה ומהפיתויים, מרדיפה אחר בצע, אחרי קריירה קלה וחיים ריקים - להעביר אותם לחיי עבודה ויצירה במפעלי בראשית בגליל ובנגב, בגבול המזרחי במבואות ירושלים ... אבל זה אפשר ורק בדרך אחת ויחידה: על מופת חי." לתפריט ראשי חזרה המשך

נוער - המשך "דמות האדם בישראל פירושה קודם-כל - דמות הנוער בישראל, יכלתו היוצרת, יוזמתו החלוצית, נאמנותו לשליחות שהטילה עליו ההיסטוריה בדורנו. נוער קארייריסטי, שעיניו לבצע, לחיים ריקים, לרווחים קלים, לקיום פאראסיטי - נוער כזה יהווה הנשק הסודי של אויבינו, בו יכריעו בנקל את עם ישראל." מתוך: דוד בן-גוריון, 'קריירה או שליחות', 10.06.1954, חזון ודרך, ה, עמ' 209. "אתה טועה בהנחתך שלפני קום המדינה היו כולם חלוצים, ו"הרעיון היה חדור יותר בקרב לבות הנוער העברי". גם אז היו רבים בלי כל רצון חלוצי, אבל קבעו אלה שהיו חלוצים. גם עכשיו יש חלוצים. אני מכיר חלוצים לאלפים. נכון שמספרם לא מספיק. מספרם לא הספיק גם לפני קום המדינה. אבל הם ישנם, ואני מאמין שהם ירבו... לא לעורר חלוציות - אלא כל אחד המרגיש כמוך - צריך להיות חלוץ. יחלצו כל הנועזים, הנאמנים, הטובים, ויחיו חיים חלוציים - ורבים יבואו אחריהם." מתוך: מכתב ליורם פורת, 13.01.1954. "לקחתי על עצמי לכתוב בשביל הנוער שידוע לי על המעשים שנעשו בארץ גם בימי חיי בארץ וגם לפני בואי ארצה (וגם מלפני היוולדי) על ידי אנשי העליה הראשונה משנת 1870 ועד היום, כי עתידנו יכוון על ידי הנוער, וראיתי צורך לספר לו מה שידוע לי על המעשים שנעשו כראוי וגם לא כראוי במאה שנים אלה." מתוך: מכתב לאסתר הרליץ, א' שבט תשל"ב, 17.01.1972. "פניתי לטובי צעירי המושבים מנהלל, כפר יחזקאל וכפר ויתקין... בשנת 1954, בשבתי בשדה בוקר, שילכו לשבת בישובי עולים. הם נענו לדרישותיי רק במקצת: לא לשבת לתמיד אלא לשנתיים. מתוך: מכתב לאריה שפירא, 11.03.1958. "הנוער שקם בדור הזה ספק אם אי פעם קם בעם היהודי. אין דבר שיבצר מנוער זה לבצע אם רק המדינה והעם יאירו לו את הדרך וישאו ברמה תוחלת הדורות." מתוך: דבר, 26.06.1957. חזרה לתפריט ראשי

מורים "שום גוף מקצועי בארץ אינו יכול להתברך שהוא מגלם וממצה כשהוא לבדו את כל צרכי האומה. אבל אם יש בישוב גוף אחד שיש לו זכות זו יותר מאשר לגופים האחרים, הרי זה ציבור המורים שבידיו הופקד הדור הצעיר, זאת אומרת, האומה העתידה". מתוך: 'מהפכת הרוח', באסיפת בעלי מקצועות חופשיים, 15.01.1949, חזון ודרך, א, עמ' 37. לתפריט ראשי חזרה

מיעוטים ערבים דרוזים בדואים לתפריט ראשי חזרה

בדואים "לא יפריעו עשרת אלפים בדווים, כי בין כך ובין כך אנו לא נוכל לעבד את האדמה כבדווים. אנו זקוקים למים והשקאה ואם נשיג אלה - יהיה מקום לרבבות ומאות אלפים מתישבים נוספים, גם אם ישארו אלפי בדווים בתוכנו." מתוך: חנינא פורת, 'תרומת התפיסה של בן-גוריון לפיתוח הנגב', עיונים, 3, עמ' 133, ציטוט מיומן בן-גוריון, 25.11.1948, יומן המלחמה, ג', עמ' 845. "המושל רוצה להחזירם לגבול המצרי, כי פה אין מים, ושם יש מעינות. שם הם משמשים גם מקור מודיעיני. כי הם מעונינים שלא יבואו בדווים מעבר לגבול לשם נקמה. יהושוע מחייב השארותם. הצעתי ליהושוע שהמשק יפצה הבדוים ויעשו שלום - ונמנע שערוריה הנפוצה בעתונים. יהושוע מתנגד. הוא טוען שהיחסים אתם מצוינים, ורק אנשי חוץ גרמו לרעש. הוסכם שאפגש עם המזכירות מחר לדון בענין זה, ואח"כ נפגש עם המושל הצבא." מן היומן, 04.04.1958, יום ו', ערב פסח. לתפריט ראשי חזרה

דרוזים "נשלח דרוזי אל המשולש נתפס ונתלה. אשתו מבקשת עזרה (מדלית הכרמל) אמרתי שיש לנהוג במשפחתו כאילו היה יהודי ויש להעניק לאשתו לפחות 300 ל"י." מן היומן, 10.1949. 14 יום ו' כ"א תשרי. "אמרתי כי יש לעקור בחוזק יד כל אפליה. יש לתת לכל דרוזי אפשרות להתקדם כמו ליהודי. ויש לשלוח כל קצין דרוזי לצנחנים. לוברני מציע לתת לדרוזים האימונים שניתנים ליהודים (הדרוזים מקבלים אימונים רק 6 חודשים.) יש לקרוא להם למילואים. יש לתת להם מורים לעברית. להכניס לתוכם בוגרי מגמה מזרחית." מן היומן, 25.08.1960. לתפריט ראשי חזרה

ערבים "אני מאמין כי שיתוף פעולה מדיני, כלכלי ותרבותי בין היהודים לבין עמי ערב הוא צורך חיוני לשניהם ... הגאוגרפיה נטעה בשכנות בפינת עולם זו ... יש לנו הרבה מן המשותף בתרבותנו, בלשוננו, בהסטוריה שלנו." "שיתוף פעולה בין יהודים לבין ערבים יכול להפוך את המזרח התיכון לאחד ממרכזי התרבות החשובים בעולם, כפי שהיה בעבר." "רק הערבים והיהודים עצמם יוכלו להשיג שיתוף פעולה זה. שום כוח חיצוני ... אינו מסוגל לעשות מה שהערבים והיהודים יכולים לעשות אלה למען אלה לתועלת שני הצדדים." "הצורך הנוכחי הדחוף ביותר של הערבים אינו נשק אלא פיתוח כלכלי, שירותי בריאות, חינוך... ישראל יכולה לתרום להגשמתם של יעדים אלה ... מכיוון שהיא נתונה בעצם תהליך הגשמתם ובתנאים דומים בביתה." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 160. "ייתכן מאוד שמבחינה היסטורית הוכיחה עצמה העוינות הערבית כדבר טוב לישראל. לא רציתי במלחמה. אך כשנכפתה עלינו מלחמה התגלינו כאומה חזקה יותר מכפי שהיינו לולא נאלצנו להילחם. לא קידמתי בברכה את החרם הערבי, אך כשהופעל, אולצנו להניח יסודות איתנים ובריאים למשקנו וחברתנו. אני מאמין כי מבחן טוב לעצמתה ולתמימות דרכה של תנועת שחרור, כמו גם לרוחה של מדינה, היא מידת היכולת להפיק יתרון מהמצוקה והמחסור , להפוך קושי וסבל למקורות של חוסן פנימי ושל חדוות יצירה". מתוך: דוד בן-גוריון, משה פרלמן, עמ' 155. "יחסים נורמלים עם שכננו הם לא רק צורך מוסרי ופוליטי, אלא גם כלכלי ומישקי. ואם יש איזו אפשרות שהיא, צל של אפשרות, אין אנו צריכים לזלזל בה ולהחמיצה. ועלינו לנסות תמיד, ובייחוד עכשיו, לבוא לידי איזה הסכם." מתוך: דוד בן-גוריון, ממכתב להנהלת הסוכנות בירושלים, פגישות עם מנהיגים ערבים, עמ' 87, 09.06.1936. "אפשר להקים בארץ ישראל משטר פוליטי שיהיה מבוסס על אי השתלטות של העם האחד על משנהו מבלי להחשיב היחס המיספרי ביניהם." מתוך: דוד בן-גוריון, פגישות עם מנהיגים ערבים, עמ' 133, 13.04.1937, משיחות עם פואד ביי חמזה- מנהל ענייני חוץ בממשלת איבן סעוד. לתפריט ראשי חזרה המשך

ערבים - המשך "אני מקווה שיבוא יום כשהערבים והיהודים יפעלו יחד מתוך אמון הדדי, וקווי הייחוד לא יהיו עוד הקוים הגיזעיים. הכרה זו של אזרחות משותפת תתפתח בהדרגה כתוצאה של שיתוף פעולה כלכלי, אבל עד שיתקדם שיתוף זה ועד שתיעלם החשדנות הנוכחית יש צורך בסידורים שימנעו שילטון של עם אחד על משנהו." מתוך: דוד בן-גוריון, פגישות עם מנהיגים ערבים, עמ' 149, 31.05.1937, במכתב לסנט ג'ון פילבי. "אמרתי לו כיצד אני רואה האפשרות של ברית בין שני העמים. ארץ ישראל כמדינה יהודית וכל יהודי שרוצה או שמוכרח לבוא אליה - יבוא ללא הגבלה, והיא תהיה נכונה להצטרף כמדינה עצמאית לפדרציה ערבית, אבל חוששני ,שברית כזו טרם הגיעה שעתה, כי שום מנהיג ערבי אינו רוצה לשמוע על כך , אבל כשתוקם מדינה יהודית וכוחה וכושרה יגדלו -נימצא שפה משותפת." מתוך: דוד בן-גוריון, פגישות עם מנהיגים ערבים, עמ' 198, בפגישה עם מוסא חוסייני, לונדון, 23.02.1938. "כל אזרח יוכל להיבחר להיות נשיא המדינה, ואם יימצא רוב שיבחר בנשיא ערבי, לא תהיה שום אפליה במדינה היהודית." מתוך: פרוטוקול מרכז מפא"י , 03.12.1947. "הייתי באמריקה. המשכתי כל ימי היותי שם לחפש בספריות בניו יורק, זמן מה בוושינגטון, תמיד התענינתי בבעיה הערבית ... אז היה מקובל שיש אלף ערבים כאן. רציתי לבדוק את הדבר. אני קראתי את כל הספרות על ארץ ישראל, בכל הלשונות שיש, מלבד הולנדית. הולנדית אינני יודע לקרוא, אבל ברוסית, באנגלית, בצרפתית, בתורכית, את כל הספרות הערבית על ארץ ישראל ... נתברר שזה יותר ממליון. חשכו עיני. אז היו בארץֵ יהודים ויותר ממליון ערבים. אז התחלתי לחקור ענין הנגב. וראיתי כי זהו זה. אין פה כמעט ערבים, ארץ ריקה, ארץ שוממה ואנו נפריח את המקום." מתוך : תעוד בעל פה, יום ההולדת ה- 75 של מר דוד בן-גוריון, שדה בוקר, 20.09.1961. "האומה הערבית נאחזה בהמון ארצות ... קיומה הכלכלי, תרבותי והמשקי של האומה הערבית ... אינם קשורים... בארץ ישראל ... בשביל האומה היהודית ... זוהי הארץ האחת והיחידה." מתוך: דוד בן-גוריון, 'הוויכוח' (שיחה עם חברי ברית שלום), ח' חשון תר"ץ, 11.11.1929, אנחנו ושכנינו. עמ' קפד. לתפריט ראשי חזרה

צבא וביטחון לח"י אצ"ל הגנה צה"ל החייל נח"ל לתפריט ראשי חזרה פלמ"ח

נח"ל "הצבא לא יעשה שליחותו במדינת ישראל, לא כלפי חוץ ולא כלפי פנים אם השירות הצבאי לא יהיה מכוון לקראת העלאת מעמדו הגופני, התרבותי והמוסרי של הנוער. צרכי הבטחון שלנו, וגם צרכי בנין אומתנו לא יבואו על סיפוקם אם הצבא לא ייהפך לבית יוצר של נוער חלוצי לוחם, בריא בגופו ובנפשו, יוזם, עז-רוח וכשר פעולה, קל תנועה וחרוץ עבודה שלא יירתע מכל קושי וסכנה." מתוך: דברי דוד בן-גוריון בדיון על חוק שרות הבטחון תש"ט, בישיבה ה 68 של הכנסת הראשונה, דברי הכנסת, 2, עמ' 1338, 15.08.1949, יחוד ויעוד, עמ' 66. לתפריט ראשי חזרה

החייל "בטחון אינו רק צה"ל. עליה, התישבות, תעשיה, ספנות, חינוך, מדע, מיזוג גלויות - כל אלה מתנים הבטחון. אבל אין בטחון בלי צה"ל. הוא קודם כל כושר האדם ורוחו - אימון מקצועי, טכני, צבאי, סדר, משמעת, מסירות לעם ולמדינה." מן היומן, 30.12.1957, יום ב', ז' טבת תשי"ח. "הרוח החלוצית של החייל היא הנשק החשוב ביותר במלחמה, וכל מה שהחייל הוא יותר אזרח בעל הכרה וגאה על הקנינים והנכסים והשאיפות של עמו, וכל מה שהוא מזדהה יותר עם הערכים האלה, וכל מה שהוא מכיר יותר משליחותו ההיסטורית - ערכו הצבאי ויעילותו המלחמתית גדולים יותר." דוד בן-גוריון, 'לקראת הבאות', 12.01.1949, חזון ודרך, א, עמ' 17. "היזמה האישית של כל חייל, כושר התמצאותו בכל מקום, בהר ובשפלה, בעמק ובגיא, בשטח פנוי וסגור, בשדה ובשכונה עירונית, ובכל שעה משעות היום והלילה, בחום ובקור, בסגריר ובמזג אויר יפה; הכרת הארץ וסביבתה, כושר תגובה מהירה לכל קושי ומכשול בלתי צפוי, עצמאות פיסית ורוחנית - סגולות אישיות אלו הן תנאי הכרחי לכשרנו הצבאי. גם בעתיד יפעלו חוליות קטנות, לפעמים יחידים, גם ביבשה, גם בים וגם באויר. וכל חייל צריך להתחנך כך שיראה את עצמו מפקד על עצמו בכל שעת הצורך." בישיבה ה 68 של הכנסת הראשונה, 15.08.1949, חזון ודרך, א, עמ' 221. "אל פחד מצבאיות. הפחד מכפתור נוצץ אינו יונק מהסוציאליזם - אלא מהגיטו. אני רוצה שהכפתור של חייל יהודי יהיה מצוחצח, הכלי שלו נקי, וידו מאומנת כראוי להשתמש בו בשעת הצורך." דוד בן-גוריון, 'מדוע אאמין', 08.04.1943, במערכה, ג, עמ' 139. "החוק שולל חופש מחייל, לחייל כחייל אין החופש השמור לאזרח, ואין לכלל החיילים הזכויות שיש לכלל האזרחים בארץ." לתפריט ראשי חזרה

צה"ל "צבא הגנה לישראל ... [הוא] שליח המדינה ... ופועל ומופעל אך ורק ...על- ידי הממשלה." מתוך: דוד בן-גוריון, 'על שביתת הנשק', 02.08.1949, חזון ודרך, א, עמ' 196. "לנו דרוש היתרון הרוחני יותר מאשר לכל צבא אחר בעולם, כי אנו מעטים." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך. "כל חבלה באחידות הצבא ובמשמעתו היא חבלה מסוכנת בביטחון האומה והמדינה" מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך. "כל עוד תיתכן מלחמה בעולם - לא נוכל להתקיים בלי צבא" מתוך: דוד בן-גוריון, 'בטחון וצבא', 15.05.;1949, חזון ודרך, א, עמ' 138. "לצבאנו שליחות לא רק לימי מלחמה, אלא – גם ואולי ביחוד - לימי-שלום: לעצב דמות הנוער, ועל ידי כך דמות העם." מתוך: דוד בן-גוריון, 'בעקבות דבורה', 01.03.1951 חזון ודרך, ג, עמ' 80. בתשובה לשאלה - מה מייחד לדעתך את צה"ל? "עולות בדעתי ארבע תכונות: רוחו, מקורותיו, מהנהו - צבא עממי עם כישורים מקצועיים של צבא סדיר - ומשימות החינוך והחלוציות שלו בעתות שלום." מתוך: מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 138. "צה"ל אינו רק מכונת מלחמה. אלא כוח מחנך." מן היומן, 13.12.1956, יום ה', ט' טבת. "הדבר החדש שנדרש מאתנו עכשיו - זהו כיבוש הצבא, כלומר חינוכו כצבא אחיד, כצבא של העם, כמשען המדינה כולה, כנושא חזון הגאולה המלאה והשלמה, היהודית והאנושית, הלאומית והחברתית. לא בכוח השלטון - אלא בכוח רעיון המרכזי שלנו - השרות לכלל וע"י הכלל. לשם כך יש להפעיל הכוחות הרעננים ביותר במחנה ומבחוץ." מן היומן, 07.08.1948. בבוקר השתתפתי בכנוס חברי ההגנה. במשך שעתים נסיתי לברר ההבדל והזהות שבין ההגנה וצה"ל ושארגון ההגנה עכשיו הוא צ.ה.ל." מן היומן, 05.01.1952. "בלמדו ידיו לקרב ובמחצו כוחות הרשע והזדון המנסים להרוס קיומנו, גידולנו וחירותנו - ישא צבא ישראל בלבו חזונם הגדול של נביאנו על הימים בהם ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה." מתוך: פקודת היום של דוד בן-גוריון להקמת צה"ל, ייחוד וייעוד, עמ' 27. לתפריט ראשי חזרה

פלמ"ח "אנשי הפלמ"ח גילו מה יכולים נערי ישראל לפעול גם כשהם מעטים וגם כשהם כמעט מחוסרי נשק. הם הביאו אתם את גבורת החזון המתגלם בהתישבותנו - בגולת הכותרת של היצירה הציונית בארץ.". מתוך: 'מההגנה במחתרת לצבא סדיר', 19.06.1948, בהילחם ישראל, עמ' 164. לתפריט ראשי חזרה

אצ"ל "קיצוני האצ"ל, אנשי תנועת הרביזיוניסטים ... תבעו שעל טרור יושב בטרור, וכי תחת כל יהודי שייהרג על-ידי ערבי יש להרוג ערבי ... קריאה זו נדחתה בבוז על-ידי כולם זולת מעטים ... רוב יהודי ארץ ישראל כיבדו את אזהרתנו התקיפה לבל ירדו לרמת אויבינו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 75. "חברי אצ"ל יגויסו לצה"ל בהתאם לצוי הגיוס של ממשלת ישראל ויישבעו שבועת-אמונים הנהוגה בצבא. חברי אצ"ל אשר יתגייסו לצבא יופעלו בגדודים בתוך חטיבות הצבא והחזיתות כהחלטת הפיקוד העליון של הצבא. כל פעולת רכישה של נשק וציוד מלחמתי מטעם אצ"ל תיפסק, והקשרים יימסרו לרשות צה"ל לתועלת המלחמה. הוסכם כי תקופת פעולתו של המטה הזמני של אצ"ל, אשר יופעל מטעם המטה הכללי של צה"ל, תהיה חודש ימים לכל היותר." מתוך: ד. בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 145 (מתוך הסכם מה 03.06.1948). "ההחלטה הנמרצה של הממשלה היא לקיים ריבונותה ויכלתה של המדינה ולקיים מרותה והתחייבויותיה הבין-לאומיות. פעולת אצ"ל העמידה מרות זו בנסיון. הממשלה הזמנית לא תשא ולא תסבול כל אנרכיה מדינית וצבאית, הנובעת מהמשך קיומן של קבוצות מזוינות ופורקות עול." מתוך: דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 186 (מתוך הודעה של שר החוץ משה שרת, ביום ג' 22.06.1948). לתפריט ראשי חזרה

לח"י "רק בקטעים מעטים מספרך החזירה אותי הקריאה לוויכוח הגדול והעמוק שהיה בינינו ובינכם. אולם בקריאת רובו הגדול של הספר הייתי שבוי לגמרי בכל נימי נפשי לקסם סיפורך הגא והאכזר והנועז, וקמו לנגד עיני הדמויות המופלאות של חברותיך בכלא בית לחם, שרק אחת מהן זכיתי להכיר היטב עוד לפני קריאת ספרך ועוד לפני פגישתי איתך בשדה- בוקר,- את "צפורה וייס", רעייתו של יהושע כהן." במכתב לגאולה כהן, 01.1962. חזרה לתפריט ראשי

הגנה "'ההגנה' הורישה לנו ערכים יקרים שבלי טיפוחם ... לא יהיה ערך רב לחדש, והם: ערכי ההתנדבות, החלוציות, החברות הנאמנה, החזון הציוני, טוהר הנשק שעליהם היתה בנויה 'ההגנה'". מתוך: דברים במועצת מפא"י 19.06.1948, ייחוד וייעוד, עמ' 33. "סיסמת ההגנה היתה הבלגה אל מול הטרור הערבי והרחבת פעולת הבנייה והפיתוח כמענה הטוב ביותר לנסיונות הערבים לעכב את התפתחות מפעלנו. משמעותם של איפוק והבלגה לא סבילות. דרישתם היתה להילחם רק בכנופיות הטרור ולא להרוג שופ ערבי חף מפשע. כשהותקפנו הגנו על עצמנו , ופעולותיה ההתקפיות של ההגנה כוונו אך וק כנגד כנופיות התוקפים." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 75. "ההגנה - זהו אחד הנכסים היקרים ביותר שנוצרו אצלנו. אין בחיינו הציבוריים כלי יקר כמוהו. אף ארגון אחד בישוב לא שאב לתוכו כל כך הרבה התנדבות ומסירות ויקר-אדם כארגון ההגנה." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרכי מלחמתנו', 07.02.1948, בהילחם ישראל, עמ' 64. "מההגנה ירש הצבא את הגבורה, את האמונה, את המסירות, ולא מעט - את כושר הפעולה והיעילות המלחמתית. אלמלא ירושת ההגנה - ערכיה החלוציים, נסיונה הארצישראלי, מפקדיה הנאמנים - לא היינו באים עד הלום.". מתוך: דוד בן-גוריון, 'מפנה היסטורי', 22.08.1948, בהילחם ישראל, עמ' 215. לתפריט ראשי חזרה

אישים מנהיגים בעולם אנשי רוח ומדע פילוסופים אישים מהתנ"ך לתפריט ראשי חזרה מנהיגים בארץ

אישים מהתנ"ך אברהם אבינו יצחק אבינו משה רבנו שלמה המלך יהושוע בן נון עוזיהו המלך לתפריט ראשי חזרה

יצחק אבינו "יצחק, בנו של אברהם, היה יושב בארץ הנגב, וכאן פגש ברבקה בבואה מארם-נהרים, ואף הוא נסתכסך עם שכניו הפלשתים בגלל חפירת בארות אשר הפלשתים סתמו אותן. "ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים." (בראשית, כ"ו, 19-22). ושוב המשיך פה יצחק במסורת העברית של אביו: "ויקרא בשם ה', ויט שם אהלו, ויכרו שם עבדי יצחק באר" (שם, שם, 25). נטיית אוהל, כריית באר וקריאה בשם א-ל עליון - בנשימה אחת." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה', כוכבים ועפר, עמ' 156. לתפריט ראשי חזרה

עוזיהו המלך "עוזיהו המלך היה מצביא גדול, כובש מצליח ומישב ומפריח שממה. בימיו התעצם הצבא היהודי, טופחה ההתישבות וההשקיה, נבנה הנמל באילת, ויחד עם הפריחה המדינית והכלכלית צמחה להפליא גם התרבות הרוחנית והמוסרית. בימי עוזיהו קמו נביאי הספר הגדולים והראשונים: עמוס, הושע, ישעיהו, אשר הורישו לעם היהודי ולאנושות כולה תורת הצדק, החסד, האחוה, השויון וחזון הגאולה היהודית והאנושית באחרית הימים. ולא בכדי זכה מלך זה לכתיבת תולדות חייו ומעשיו על-ידי הנביא הגדול ישעיהו בן אמוץ, דבר אשר לא זכה לו שום מלך ביהודה ובישראל. הודות לכיבושים ולמפעלי-הפיתוח של עוזיהו בדרום ובנגב נשארה אילת בידי היהודים במשך שלושה דורות - בימי עוזיהו, יותם ואחז, מלכי יהודה." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה', כוכבים ועפר, עמ' 159. "עוזיהו, שהיה אחד מגדולי המדינאים, שקמו ביהודה, קיים יחסי ידידות ושותפות עם מלך ישראל, ירבעם השני, אף הוא מגדולי מלכי ישראל, ושניהם הרחיבו גבולות ארצם: עוזיהו בן אמציה בדרום, וירבעם בן יואש בצפון." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה', כוכבים ועפר, עמ' 159. לתפריט ראשי חזרה

שלמה המלך "שלשה מלכים מבית דוד חתרו להגיע לקצה הדרומי של הנגב ולעשות אילת לנמל יהודי בלשון ים-סוף: שלמה, יהושפט ועוזיהו ... יורשו של דוד, שלמה המלך, שכיוון כל מאמציו להגדיל עושר ארצו בדרכי שלום, העריך חשיבותה הכלכלית והמדינית של אילת ... "ואני עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את אילות על שפת ים סוף בארץ אדום" (מלכים א', ט' 26)." מתוך: דוד בן-גוריון, 'משמעות הנגב', 'דרומה', כוכבים ועפר, עמ' 158. לתפריט ראשי חזרה

אברהם אבינו "כשנצטווה אברהם אבינו ללכת מארצו וממולדתו ומבית אביו באור-כשדים לארץ היעודה - הלך ונסע הנגבה, ולאחר שירד מחמת הרעב מצרימה - שב ועלה הנגבה. זמן-מה אהל אברהם באלוני ממרא אשר בחברון, כי האדמה הצחיחה בדרום לא נשאה אותו ואת לוט יחדיו, כי לשניהם היה מקנה רב - צאן ובקר; אבל אחרי הפיכת סדום חזר אברהם "ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר" (בראשית כ', 1). מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה', כוכבים ועפר, עמ' 156. לתפריט ראשי חזרה

יהושוע בן נון "באה אצלי משלחת ראשי ישיבה... באו לבקש על שחרור בחורי ישיבה משרות בטחון הם חוששים שרוב בחורי ישיבה יפסיק משנתו - לא ישוב אליה. גם לא הסכימו להצעתי לאמן בחורי הישיבות במקומן. אם כי הבאתי ראיה ממשה רבינו ויהושע בן נון (לדבריהם היו אלה ראשי ישיבות שהיו מצביאים." מן היומן, 09.01.1950. לתפריט ראשי חזרה

משה רבנו "באה אצלי משלחת ראשי ישיבה... באו לבקש על שחרור בחורי ישיבה משרות בטחון הם חוששים שרוב בחורי ישיבה יפסיק משנתו - לא ישוב אליה. גם לא הסכימו להצעתי לאמן בחורי הישיבות במקומן. אם כי הבאתי ראיה ממשה רבינו ויהושע בן נון (לדבריהם היו אלה ראשי ישיבות שהיו מצביאים." מן היומן, 09.01.1950. לתפריט ראשי חזרה

פילוסופים אפלטון "נקפח את האמת אם נאמר שגדולת יוון הקדומה הצטמצמה אך ורק בשטח התבונה והיופי. בכתבי אפלטון, אריסטו ופלוטינוס אנו מוצאים ערגה עמוקה לטוב ולצדק. ונקפח את האמת אם נאמר שגדולת היהדות העתיקה היתה רק בבשורה הדתית והמוסרית של נביאי-ישראל. ספרי המקרא שופעים יופי עילאי וחכמה רבתי." מתוך: דוד בן-גוריון, 'מבצע דורנו ומשימתו', כוכבים ועפר, עמ' 319. "בסיום של הדיאלוג (פרותגורס) חוזרת השאלה על דבר אחר לגמרי: לא מה זה אומץ לב - אלא אם השלמות אפשר להקנות לאדם על ידי לימוד, או לא, ושאלה זו נשארת פתוחה בסוף הדיאלוג, אולם בנוגע לאומץ לב - נפסקה הלכה אצל אפלטון, ואין ערעור עליה. אמנם אין איש חייב לקבל דברי אפלטון, והרשות הגמורה בידך לחלוק עליו... אבל מכיוון שידעתיך כ""אוהב חכמה" - ולדעת סוקרטס (אפלטון) אין "אוהב חכמה" אלא אוהב אמת - ואני מסכים אתו בכל לבי בדבר זה - רציתי להעמיד אותך על המשגה שעשית בשיסוע בכנסת ביחס לשפינוזה, ובמכתבך אלי מיום 21.11.56 ביחס לאפלטון." מתוך: מכתב לד"ר י. בדר, 26.11.1956, מעריב, תוספת לגליון ערב שבת, 04.01.1957. לתפריט ראשי חזרה

מנהיגים בעולם לתפריט ראשי חזרה מהטמה גנדי צ'רצ'יל ג'ון קנדי שארל דה גול קונרד אדנאוור דאג האמרשלד הארי טרומן לואי ברנדייס

לואי ברנדייס "יום הולדתך ... הוא ניצחון כוח הפלאים המוסרי והפיסי הגנוז באישיותך הנאצלה, ויום שמחה וגאון לעם העברי. נתמזגו בך אמונה עמוקה בערך ... האדם באשר הוא אדם, ורצון לוהט להשליט יחסי צדק ... בין איש ובין עם לעם." מתוך: מכתב אל ברנדייס, 11.11.36. לתפריט ראשי חזרה

שארל דה גול "גנרל שארל דה-גול הוא בלי ספק גדול המדינאים ביבשת אירופה של ימנו ... הוא אחד המעטים מבין בעלי שיעור הקומה שאינם מאכזבים אותך בפגשך אותם פנים אל פנים ... הוא אמיץ וחסר פחד בפוליטיקה ממש כשם היה במלחמה. יש לו ביטחון עצום ויכולת ההחלטה שלו נעדרת כל היסוס. יש לו מוח אנליטי ומקורי מדהים. לעולם אינו רגיל או נדוש במעשיו או מחשבותיו, מכיוון שמעשיו נובעים ממחשבתו, ומחשבתו היא מעמיקה ויסודית." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 108. "לדעתי די-גול הוא איש גדול, המדינאי הגדול היחיד שנשאר בעולם ממלחמת העולם השניה, ויש תקווה שהוא יציל ויעלה את צרפת (וכמובן ע"י כך יחליש את הקומוניסטים, ואין זה דבר קטן שמליון קומוניסטים הצביעו במשאל בעד די-גול)." מן היומן, 15.10.1958. לתפריט ראשי חזרה

דאג האמרשלד "הייתי מסכם את התרשמותי מדמותו באומרי כי לא היה איש דגול, אף כי פעל רבות וללא ליאות, אך הוא היה איש רוח גדול. היו לו ידיעות רבות והוא בלע ספרים בתאוות קריאה. הוא לא נשא בקלות בעול האחריות. תמיד נראה כמי שכבדו עליו נטלי האו"ם ... כשנפגשנו בפעם הראשונה החלו יחסינו בצורה רעה וכושלת, אך היינו לחברים טובים. הסתלקותו ונסיבות מותו מעציבות ביותר. " מתוך: משה פרלמן , דוד בן-גוריון, עמ' 120. לתפריט ראשי חזרה

קונרד אדנאוור "קונרד אדנואור נולד 5.1.1876. היה ראש עירית קלן משנת 1917 עד 1933. פוטר ע"י הנאצים במרס 1945 הושב לכהונתו ע"י אמריקנים, אבל פוטר באוקטובר ע"י הבריטים. היה בין מיסדי המפלגה הנוצרית דימוקרטית, שיש בה גם פרוטסטנטים. בספטמבר 1949 היה הקנצלר הראשון של הקהיליה הפדרלית בגרמניה, היה גם שר חוץ עד 1955. הידק הקשרים עם ארצות המערב. היה בעד אינטגרציה של גרמניה באירופה המערבית. גרמניה המערבית נעשתה סובירינית במאי 1955 והצטרפה לנאטו. הצבא הגרמני הראשון בנובמבר 1955 תחילה רק ע"י מתנדבים." מן היומן, 08.10.1963. "שמחתי לפגוש את הקאנצלר אדנאואר. אני שייך לעם, שאינו מסוגל לשכוח את עברו, אולם, אנו זוכרים את עברנו לא על מנת להיצמד אליו, כי אם על מנת שהוא לא יחזור." מתוך: פגישה עם אדנאואר, 14.3.60, מתוך גילוי דעת שפורסם לאחר הפגישה, דבר, 15.03.1960. לתפריט ראשי חזרה

צ'רצ'יל "באותם הימים דיבר מגרונך מצפון המין האנושי הבלתי נכנע והבלתי משלים כשנשקפת סכנה לכבוד האדם שנברא בצלם. אתה הצלתה החירות והכבוד לא רק של עמך בלבד." מתוך: מכתב אל צ'רצ'יל, 1.10.61. לתפריט ראשי חזרה

ג'ון קנדי "קנדי עשוי היה להיות נשיא גדול- הוא ניחן בכל סגולות המנהיג הגדול - ומעציב עד מאוד שהוא נגדע בנסיבות כה טרגית. הוא היה אדם בעל שיעור קומה של ממש. שניחן באותו כושר לא מוגדר למנהיגות וביכולת לקבל החלטות קשות... לבד מקסמו האישי הרב, מפקחותו וממהירות התפיסה שלו, הוא גילה עניין לוהט ברעיונות. בשיחתנו על בעיות פוליטיות גילה מודעות לשיקולים המעשיים הכרוכים בהן, דאגה כנה ועמוקה לבני-אדם וכן דבר שחשבתיו לבלתי מצוי אצל מדינאי מעשי - התרגשות אינטלקטואלית הדומה לזו של איש מדע בפני נתונים המעוררים אתגר. מתוך: משה פרלמן , דוד בן-גוריון, עמ' 119. "מובטחני שכל העולם החופשי מצפה עכשיו ממך להדרכה נועזת, קונסטרוקטיבית ומרחיקת ראות, אשר תוביל לקראת הגברת חירות האדם, השלום הבינלאומי והאחווה האנושית בכל חלקי תבל". מתוך: מברק ברכה לנשיא קנדי, דבר, 11.11.60, תאריך המברק 10.11.1960. לתפריט ראשי חזרה

הארי טרומן "טרומן היה נשיא אמיץ מאוד ובעל כושר החלטה רב עוצמה ... בהיותו איש העם ידע הרבה על טבעה של העצמה הפוליטית ועל שיטות הממשל... כשהגיע לבית הלבן הוכיח כי בשעה שידע להטות אוזן ליועציו, ידע גם מתי ללכת אחר נטיית לבו. היתה לו יכולת ליזום מדיניות ולהוציאה אל הפועל... אף כי רבים עשויים לחשבו לקשוח לב, הוא נתגלה לי כאנושי ורגיש. בשבילנו כישראלים היה, כמובן, מעשהו הראוי להזכר יותר מכל - הכרתו במדינת ישראל בתוך דקות לאחר שסיימתי את קריאת מגילת העצמאות." "בפגישתנו האחרונה ... אמרתי לו בעומדי לעזוב, כי בהיותי זר לא אוכל לשפוט מה יהיה מקומו בהיסטוריה האמריקנית, אך נכותו לסייע לנו, הזדהותו האוהדת עפ מטרותינו בארץ, החלטתו האמיצה להכיר בלא דיחוי במדינה החדשה, ןתמיכתו האיתנה מאז ואילך, הקנו לו שם עולם בהיסטוריה היהודית." מתוך: משה פרלמן , דוד בן-גוריון, עמ' 116. לתפריט ראשי חזרה

מהטמה גנדי "בקרב המזרח מתגלם אולי יותר מכל המנהיג ההודי הגדול, מהטמה גנדי, האיש הדגול העומד בראש מלחמת שחרור של שלוש מאות ושרים מליונים נשים נגד שעבוד - דורות של האימפריה הכי עצומה בעולם, מלחמת שחרור שאין דוגמתה בכל ההסטוריה האנושית לגודל היקפה ולעוצם כוחותיה הפוטנציאליים, ונשק המלחמה של המצביא הזה הוא "אי אלימות". מן היומן, 04.08.1930. לתפריט ראשי חזרה

אנשי רוח ומדע "מדינת ישראל, אני מקווה, לא תהיה אף פעם מדינה טוטליטרית, שבה יקבע השלטון את האמת המדעית, את הסגנון הספרותי, את כיוון האמנות, את דרך הרוח. במדינת ישראל תהיה חירות גמורה לאנשי-הרוח ואיש לא יכבוש ולא ישעבד את הרוח האנושי. ודווקא משום כך תוטל על אנשי הרוח אחריות גדולה, החובה צמודה לזכות." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך, א, עמ' 83. "במחצית יולי יתקיים במוסקבה כנס "שלום". ישתתפו גם אישים לא קומוניסטיים וגם לא מתנועת השלום. רוצים לשלוח איש כנתן אלתרמן. היה רצוי יזהר ס., אבל אינו יודע לא רוסית ולא אידית. לדעתי חשובה השתתפות אישים שלנו, אם לא למען השלום, הרי למען יהדות רוסיה." מן היומן, 07.06.1962. נתן אלתרמן אלברט אינשטיין עמוס עוז חיים נחמן ביאליק חזרה לתפריט ראשי

חיים נחמן ביאליק "בכל שיר, בכל חרוז, בכל ניב של ביאליק אנו שומעים הדי הדורות, מימי כנען הראשונים עד ימנו אלה ... זה היה סוד כוחו, קסמו וגאונו של אביר לשוננו." מתוך: 'ציונות וספרות עברית', הדברים נאמרו בטקס חלוקת פרס ביאליק, 05.01.1936, העולם, 23.01.1936. "ביאליק היה המשורר, אהוב נפשי. את שיריו הראשונים שהופיעו בהוצאת "תושיה" למדתי בע"פ. כרכתי אותם ביחד עם מאות דפי ניר ריקים, בהם העתקתי כל שירחדש על ביאליק שהופיע לאחר מכן." מתוך: דוד בן-גוריון, בית אבי, עמ' 34-35. לתפריט ראשי חזרה

אלברט אינשטיין "הנשיאות בישראל ... זה סמל חי של המדינה. ... זה סמל העם, של עם ישראל כולו ... כל הדורות של ישראל מאז היותו. וסמל זה הוא, לפיכך, נורא הוד. והיה נדמה לי שיש לבקש את האישיות היהודית הגדולה ביותר שיש למצוא בכדור הארץ - למען עשותה לסמל העליון של ישראל." מתוך: 'נשיא בישראל', מרכז מפא"י, 26.11.1952, חזון ודרך, ד, עמ' 138. "הנשיאות בישראל היא מוסד סמלי. אין היא נושאת בחובה כל עצמה הפוליטית. חשבתי לעצמי: אם סמל אנו מחפשים, מדוע לא לבחור ביהודי המפורסם ביותר בעולם. ואולי באדם הדגול ביותר בזמנו - באיינשטיין? זה היה כל העניין כולו. לו היה נענה לפנייתי, הייתי מעביר את מועמדותו לכנסת - על פי החוק הכנסת היא הבוחרת את הנשיא - ובטוחני כי ההצעה לבחירתו היתה מתקבלת בתשואות." מתוך: דוד בן-גוריון, משה פרלמן, עמ' 204. לתפריט ראשי חזרה

נתן אלתרמן "אני רואה אחד מגילויי גדולתך הספרותית והשירית שאתה נזקק דוקא לעניני דיומא ואתה מצליח מאין כמוך לתת להם ביטוי מוצק, פיוטי, קוסם ומעלה ... ואני רואה בשירתך מזיגה בלתי שכיחה של כושר אמנותי עצום עם אישיות דגולה ונפלאה, הערה מאין כמוה למעשה הנעשה יום יום, והיודעת לתפוס במהירות אינטואיטיבית חשיבותו או הפסדו ולגבש תפיסה זו בשפת - הקסמים המובנת אפילו להדיוטים כמוני." מתוך: מכתב לאלתרמן, 12.08.1960, הזקן והעם, עמ' 64-65. "ואם פניתי אליך כלנתן א.- אין זאת מפני שאתה חותם ככה לרוב תחת שיריך - אלא מפני שצר לי שלא שנית שמך הלועזי, שבמקרה משמעותו הוא ההפך ממהותך. אינך "איש זקן" (האין זה פרושו של אלטרמן) וראוי אתה שאפילו הגלוי הפורמלי, החיצוני שלך - שם משפחה יהיה עברי. תסלח לי על הערה מחוצפת זו." מתוך: מכתב לאלתרמן 12.08.1960, עמ' 65. חזרה לתפריט ראשי

עמוס עוז "נהניתי מאד מכתיבתך, אם כי לא הסכמתי לכמה מדבריך ולא אגע בחלוקי הדעות מחוץ לאחד. לא נראית לי, כתפקיד הנוער, המלחמה בשחיתות. זוהי תעודת מבקר-המדינה, המשטרה, המשפט - ואני סומך עליהם. תעודת הנוער, וכן תעודת כל איש טוב במדינה - היא להרבות אור, לעשות קצת יותר משהמדינה מחיבת אותו, עד כמה שאפשר - לעשות המכסימום. ועשיה שיש בה ממש היא עשיה חיובית, לא מניעת הרע של אחרים, אלא עשית הטוב בעצמך, במלוא יכולתך היוצרת. והדברים החיוביים שיש לעשות - ואין המדינה יכולה לצוות עליהם - הם בעיקרם שנים: הליכה לעולים והליכה להתיישבות חלוצית, והתיישבות חלוצית בעיני היא התיישבות הכורכת יחד עם עבודת האדמה (בגליל ובנגב) צרכי הבטחון, השכלה גבוהה, כיבוש הים והאויר ושרותי המדינה. אם אלפי בחורים צעירים יקומו ויעשו זאת - יחניקו ממילא כל שחיתות וריקנות. האור מגרש מאליו החושך." מתוך: מכתב לעמוס עוז, 28.03.1954, הזקן והעם, עמ' 247. לתפריט ראשי חזרה

מנהיגים בארץ לתפריט ראשי חזרה ברל כצנלסון יצחק בן- צבי ז'בוטינסקי בגין יצחק רבין הרצל נחמיה ארגוב משה שרת ויצמן

ויצמן "אם יש אדם חי, שמגיעה לו הזכות להיות נשיא המדינה היהודית, הרי זה ... וייצמן ... לו היתה הזכות ההיסטורית להביא ... את הבשורה הגדולה של הצהרת- בלפור. ... בין שהיה נשיא ההסתדרות הציונית ובין שהיה חייל פשוט בתנועה, היה מכתת את רגליו בשליחות עם ישראל וטורח מאין כמוהו בבניין הבית הלאומי." מתוך: הישיבה הראשונה, 16.5.48, מועצת המדינה הזמנית, א, עמ' 5. "כשם שד"ר ויצמן כבש לעצמו עמדת עולם בהיסטוריה היהודית כך כבש לעצמו עמדת תפארת בעולם המדע. ומופלא הדבר שהאיש שמסר כל חייו, כוחו וזמנו לתנועה הציונית ולבנין הישוב והמדינה לא פסק אף פעם ממחקרו ומפעלו המדעי." מתוך: דבר, 10.11.52 מדברי הספד בישיבת ההממשלה ב 09.11.1952, חזון ודרך, ד, עמ' 121. "ויצמן היה אדם דגול מכדי להשוותו לבני זמנו בתנועה הציונית. אף כי איני יכול לטעון כי אני אובייקטיבי ביחס אליו. הייתי קשור אל ויצמן בכל נימי נפשי, למרות התנגדותי לעמדותיו בסוגיות מכריעות אחדות. ראוי להשוותו להרצל. שניהם היו דמויות ענק שעלו לפסגות גבוהות ביותר בדרך לציונות." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 56. "עדותו של וייצמן בפני הוועדה [פיל] היתה הניתוח הנוקב ביותר שהוצג אי פעם על הסכנה שבה נתון העם היהודי ... ניתוח זה לווה בדרישה התקיפה ביותר שהושמעה אי פעם להקמה המידית של המדינה היהודית, כאמצעי היחיד להצלת המונים." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 62. "כשיכולתי להציע לו , כראש ממשלה, מיד לאחר הכרזת המדינה, שיהיה לנשיאה הראשון של המדינה. אך לעיתים נדירות בהיסטוריה זוכה היוצר לגמולו. משה רבנו הורשה לראות את הארץ מנגד, אך לא לבוא אליה. הרצל מת בניכר בעוד חלום חייו רחוק מהגשמה." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 62. לתפריט ראשי חזרה

משה שרת "כשרונותיו המבורכים, נסיונו העשיר וידיעותיו המרובות יעמדו לרשות בית המחוקקים הישראלי, ועצתו תישמע ברצון ובתועלת באזני כל אלה שיעצבו להבא המדיניות הפנימית והחיצונית של ישראל." מתוך: ישיבה 138 של הכנסת השלישית, דברי הכנסת, 20, עמ' 2042, 18.6.56. לתפריט ראשי חזרה

יצחק בן צבי "עם הקמת המדינה היה בן-צבי מחברי הכנסת הפעילים, אבל יחד עם עבודתו הציבורית הענפה, לא הרפה בן-צבי מתורה: יחד עם לימוד מתמיד בתנ"ך ובדף גמרא - התמכר למחקר היסטורי, שבמרכזו עמדו שני נושאים, שהעסיקו את בן-צבי יותר מכל, ובהם נתבלטו שני הדברים שהיו קרובים ללבו יותר מכל: א) הקשר הנצחי שנתקיים, לא רק ברגש ובלב, אלא למעשה בין העם היהודי ובין הארץ והוא עמל וגם הצליח לגלות התמדה בלתי-נפסקת של ישוב יהודי בארץ ישראל וקיומה של החקלאות היהודית במולדת בכל הזמנים. ב) הדבר השני, שלו הוקדש מחקרו, והמאפיין ביותר מכל אופיו ותכונתו הדגולה של בן-צבי, שאין שני לו בארץ - היה המחקר בתולדות שבטי ישראל ומנהגיהם בייחוד השבטים הרחוקים והנשכחים ...כגון הקראים והשומרונים. זכיתי לעבוד עם יצחק בן-צבי מאז בואו ארצה בפסח תרס"ז, ולא הכרתי איש רב-פעלים וגדול-רוח ויחד עם זאת צנוע, ענו ופשוט בכל הליכותיו עם גדולי עמים ועם פשוטי עם כמוהו. הוא גילם בתוכו אהבת ישראל ואחדות ישראל כאשר לא הצליח לעשות איש בימיו. מתוך: דברי הספד על יצחק בן-צבי, 24.04.1963, שנתון הממשלה, תשכ"ד, עמ' 3. לתפריט ראשי חזרה

נחמיה ארגוב [אלוף-משנה נחמיה ארגוב, מזכירו הצבאי של ראש הממשלה התאבד. לאחר שדרס ופצע קשה רוכב אופניים כשנסע ברכבו מירושלים לתל-אביב. בעדותו במשטרה סיפר, שבגלל עקיצת דבורה בעינו איבד את השליטה על ההגה ופגע ברוכב האופניים.] "כעשר שנים עבדנו שנינו, נחמיה ואני, יחד. מסופקני אם עוד שני אנשים עבדו יחד ככה. אני יודע שזה היה פעלם הקולקטיבי של עשרות ומאות אלפים ... ואם היה לי חלק מה בפועל זה - היה זה פרי שותפות ביני ובין נחמיה, שותפות בלי ערבון מוגבל, בלי חלוקה וחשבון, בלי "שלי" ו"שלך". מתוך: דברים שנאמרו בכנסת ביום 18.11.1957, ישיבה 358 של הכנסת השלישית, דברי הכנסת, 23, עמ' 5. לתפריט ראשי חזרה

הרצל "עין חוזה היתה לו הצופה למרחקים ולמעמקים - ולב גדול היה לו להרגיש בסבל עמו ותוחלתו ... ואמונה גדולה ... בסבל המשחרר ובגאון האדם ובנצח עמו, ואמונתו הלוהטת דבקה בעם ותהי לכוח יוצר ומהפכני - ומדינת ישראל קמה." מתוך: דברי הכנסת, 2, עמ' 1360, הישיבה ה 69 של הכנסת הראשונה 16.08.1949. "גדולתו של הרצל היא בכך, שהפך את העם היהודי, המפוזר והמפורר, לעם פוליטי, לראשונה אחרי אלפים שנה." מתוך: מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, א, עמ' 17. "מצאתי בו [וולפסון] איש מעשי, עסקן חרוץ ומבין דבר, בעל מבט פיקח על כל דבר ויודע את אשר לפניו, אבל לא איש כזה יוכל למלא מקום הרצל... אותה הגדלות הפנימית והחיצונית, אותה הסקירה העמוקה, הדמיון היפה, הרצון הכביר, והעיקר - האישיות המקורית, בעלת הסגולה הנפלאה המושכת אחריה בכוח טמיר ונעלם, כל אותן התכונות שעשו את הד"ר הרצל למחולל ומנהיג תנועה כבירה - לשווא תבקשו אצל ממלא מקומו!.. הרצל מת - ואיננו." מתוך: מכתב לאביו, 27.01.1907, דוד בן-גוריון, בית אבי, עמ' 61-62. "נתייתמו תקוותינו, חלומותינו! מחוללם ומטפחם...מת...לא! השמש איננו, אבל אורו עוד יזרח! לא מתו ולא נקבעו עם האיש הדגול סגולותיו הרבות היקרות! נצני התחיה הרעננים, שזרע זה בלשד עצמותיו בלבותינו ולא יכלו לנצח! שביבי שלהבת אהבתו לעם עולם אומלל, לארץ יפה אלמנה, שהצית האיש הזה ברוחנו, בדמנו - לא יכבו, לא!" מתוך: מכתב לש. פוקס, 16.07.1904, דוד בן-גוריון, זכרונות, עמ' 14-15. חזרה לתפריט ראשי

יצחק רבין "בנוסעי הנה שמעתי במכונית נאומך באוניברסיטה לאחר שקיבלת תואר ד"ר כבוד. בצדק הדגשתי התגאותך במפקדים ובחיילים של צה"ל, אולם אני התגאיתי בנאומך. לא במקרה מחאו לך כף יותר מלכל "המתוארים" האחרים. עד היום, אם איני טועה, לא שמעתיך נואם, אולם זה היה יותר מנאום מוצלח. זכית להיות רמטכ"ל בשעות הגדולות ביותר של ביותר של צבאו המפואר - ואמנם ראוי אתה לכך". במכתב ליצחק רבין פנקס שירות? "יצחק חזר ושאל מה קרה ואיך יתכן להשאיר הצבא. כל שאר החברים כמוהו אינם רואים איך אפשר בלעדי - אי אפשר. כל האלופים אמרו שלא יתכן הדבר. דבריו נגעו עמוק ללבי, ובקושי החנקתי רגשותי ודמעותי." מן היומן, 16.06.1963. "אחה"צ באו אצלי צבי צור, יצחק רבין ועזר ויצמן. הביאו לי מתנה נהדרה. התאוננו שפרשתי פתאום, ולא יכלו אז להכין לי מתנת פרידה. מסרו לי אלבום על קלף, עמוד ראשון "לדוד בן-גוריון, מצביא מערכות ישראל, בחיבה והערצה מצה"ל - ד' תמוז תשכ"ג 26.6.63 (10 ימים אחרי פרישתי)." מן היומן, 20.12.1963. לתפריט ראשי חזרה

בגין "בא כוח "חרות" מר בגין טען כי המו"מ עם גרמניה על שילומים הוא "תועבת בתועבות בישראל, ולא היתה כמותה מיום היותנו לגוי", ובעודו נואם הגיעו המונים, שמנהיג "חרות" דיבר אליהם באותו יום, לרחבה שלפני הכנסת, זרקו אבנים לתוך הכנסת, פצעו והתנפלו במקלות ובאבנים על השוטרים שבאו להגן על חברי הכנסת; יותר ממאה שוטרים נפצעו, וההמון המוסת רמס אותם ברגליו כשהשוטרים נפלו שותתי-דם על רצפת הרחוב, ורק הצבא שהוזעק להגנת בניין הכנסת הציל את המצב. כפי שפרסם עיתון "חרות" למחרת אמר מר בגין להמון בכיכר ציון: 'כאשר ירו בנו בתותח אז נתתי פקודה: לא! היום אתן את הפקודה: כן! - זו תהיה מלחמה לחיים או למוות." מתוך: דוד בן-גוריון, 'מבצע דורנו ומשימתו', כוכבים ועפר, עמ' 344. לתפריט ראשי חזרה

ז'בוטינסקי "הרביזיוניסטים חשו כמונו ותמכו במדיניות ההבלגה של ההגנה. יותר מכולם היה מנהיגם, זאב ז'בוטינסקי ... הוא התנגד לטרוריזם לא רק מנימוקים מוסריים, כי אם משיקולים פוליטיים, שהרי הוא קיווה כי בריטניה תעניק הכרה חוקית ללגיון היהודי והוא ידע כי לא ניתן יהיה לשכנע את בריטניה בכח צבאי, אלא רק באמצעות פנייה למצפונה המוסרי. כשהחלו הפרעות ב-1936 ... שלח ז'בוטינסקי מברק לפיקוד האצ"ל ובו תבע איפוק ... משנמשכו ההתקפות ... נסע אחד ממנהיגי אצ"ל לפגישה עם ז'בוטינסקי, כדי להודיע שאין הארגון יכול להמשיך במדיניות ההבלגה. השיב ז'בוטינסקי: 'היכן הגבורה ביריית כדור בגבו של איכר ערבי ... איזה יתרון או תועלת ציבורית ניתן להשיג בפעולה כזאת?' האצ"ל לא קיבל תשובה זו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 75-78. לתפריט ראשי חזרה

ברל כצנלסון "תמיד בחייו הוא חתר מאחורי הקצף המרכז של פני השטח העליון ... אף פעם לא נתן את עצמו ולא נתן את עצמנו ללכת שולל על ידי השטחיות העליונה, המתעה והמכזבת." מתוך: דבריו על ברל, אב תש"ו   "חלוץ המחשבה והמעשה, אשר כרך במפעל חייו מעדר וסייף וספר והיה לאיש העבודה והאדמה, התייצב במערכה כחייל ולוחם, פעל גדולות ונצורות כסופר ועורך." מתוך: 'אחדות ועצמאות', איגרת לועידה הששית של מפא"י, 23.08.1946, במערכה, ה, עמ' 94.   "לא אומר לך מה היה לי בן צבי (קצת את יודעת). היו לי שלושה חברים- ידידים שהיינו יותר מחברים. הראשון היה בן צבי, השני היה ש. יבנאלי שהתוודענו זה לזה כשאני עבדתי בסג'רה והוא עבד ביבנאל- ובפגישה הראשונה נפלו כל המחיצות בינינו, ומאז הינו מלוכדים יחד. והשלישי היה ברל. ברל הלך הראשון, אחריו יבנאלי, ולבסוף בן צבי. יש לי כמובן הרבה חברים וידידים מבני עירי ושלא מבני עירי- אבל עם שלושה אלה נתקיימה שותפות נפשית עמוקה, גם שלפעמים נחלקנו בדעותינו, ואני מרגיש עכשיו יתמות ושכול." מתוך: מכתב לרחל, 12.05.1963, הזקן והעם, עמ' 42.   "כשמת ברל הייתי בארץ. נמצאתי אז בחיפה בבית-הבראה. זוכרני: - ישנתי ודוד הכהן העיר אותי והביא לי את הבשורה המחרידה על מות ברל. כפטישים שהלמו בראשי וליבי נפלו עלי דבריו המרים. מיד התלבשתי ונסעתי לבית ברל - ובבואי שמה התעלפתי. למחרת לויתי אותו עד מנוחתו העולמית בכנרת." מתוך: מכתב לשמעון, 13.04.1959. לתפריט ראשי חזרה

אירועים אירועים בעולם אירועים הקשורים לעם היהודי פרשיות לתפריט ראשי חזרה

אירועים בעולם מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השניה לתפריט ראשי חזרה

מלחמת העולם השנייה "פרצה מלחמה ... עלינו לעזור לצבא [הבריטי] כאילו לא היה ספר לבן, ועלינו להלחם בספר הלבן כאילו לא היתה מלחמה." מתוך: מרכז מפאי, 12.09.1939, במערכה, ג, עמ' 18.   "האסון שקרה את היהדות הגרמנית אינו מצטמצם בתחומי גרמניה בלבד. שלטונו של היטלר מעמיד בסכנה את העם היהודי כולו, ולא את העם היהודי בלבד. משטר היטלר אינו יכול להתקיים זמן רב בלי מלחמה, בלי מלחמת-נקם נגד צרפת, פולין, צ'כיה, ושאר הארצות השכנות, ששבטי גרמניה נחתים שם, או נגד רוסיה הסוביטית רחבת-הידים. גרמניה לא תצא היום למלחמה, כי אינה מוכנה עדין לכך, אולם היא מתכוננת ליום מחר. אין אני רוצה לנבא עתידות, אבל במידה שיש לראות את הנולד אין ספק שאנו עומדים עכשיו לפני סכנת מלחמה, לא פחות מאשר לפני 1914, והמלחמה אשר תפרוץ הפעם, אם תפרוץ, תעלה בחורבנה ובמוראותיה על מלחמת-העולם האחרונה." לתפריט ראשי חזרה

פרשת לבון "ב1954- אירעה תקלה בפעולה בטחונית ששר הבטחון דאז, פנחס לבון, הכחיש כי נתן את ההוראה לביצועה, ואילו קצין בכיר טען כי לבון נתן את ההוראה. (באותו זמן היה בן-גוריון שרוי בפרישה זמנית, מרצון, בשדה-בוקר). בספטמבר 1960... פנה לבון אל ראש הממשלה, בן-גוריון, בבקשה לטיהור שמו. בן-גוריון השיב כי רק שופט יכול לעשות זאת. לבון דאג להביא את הענין בפני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הועדה טיהרה את לבון והטילה את האחריות על ה"קצין הבכיר". הממשלה אימצה את הדו"ח." לדעת בן-גוריון נגרם עיוות הדין, מפני שועדת השרים לא היתה בית משפט, היא לא ניהלה - ולא הוסמכה לנהל את חקירתה כבית-משפט, ולפיכך לא היתה לה זכות לחרוץ משפט בסכסוך בין שני טוענים." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 208-209. "בחזירתי למשרד הבטחון קראתי המסקנות של ועדת אולשן-דורי (שהיתה ועדה פרטית שמינה לעצמו באופן סודי ראש-הממשלה, מ. שרת), האומרות: "בסיכומו של דבר הננו מצטערים שאין באפשרותנו לענות על השאלות שהוצגו לנו על-ידי ראש הממשלה; אין לנו אפשרות לומר אלא כי לא שוכנענו למעלה מכל ספק המתקבל על הדעת כי הוא (הקצין הבכיר) לא קיבל הוראות משר הבטחון (פ. ל.); עם זאת איננו בטוחים כי שר הבטחון אמנם נתן את ההוראות המיוחסות לו". היכרתי היטב והוקרתי מאד שני אישים אלה (אולשן ודורי), ומכיון שהם לא הגיעו עד חקר האמת כולה - החלטתי בלבי לא לטפל ב"פרשה" זו. את פנחס לבון ראיתי צורך להנות מן הספק, והוספתי להתיחס אליו כחבר לחבר. ביחס לקצין בכיר ראיתי צורך להחמיר - מפני הספק. הוא קצין במוסד הדורש אמון רב, והחלטתי שיש להעבירו לתפקיד אחר. דיברתי על כך עם הרמטכ"ל (מ. דיין), שביקר אצלי בשדה-בוקר ביום 20.2.55. זו היתה גם דעתו של ראש הממשלה (מ. שרת). ולאחר שנכנסתי מחדש לעניינים במשרד הבטחון - העברתי את "הקצין הבכיר" לתפקיד אחר." מתוך: דוד בן-גוריון, דברים כהוויתם, עמ' 22. "לבון לא פגע בי באופן אישי, ואין ביכולתי לפגוע בו גם אם הוא רוצה, ואין אני מחזיר לו, כי איני רואה אותו ראוי לטפל בו; אולם הודעתי לממשלה ולכמה חברים מה שאני יודע על איש זה - כי זו היתה חובתי דאגתי היא רק לכבוד המדינה ולכבוד צה"ל וגם לטוהר ההסתדרות. אבל אין בארץ זו - ואני מקווה לא יהיה אף פעם - שליט יחיד, ולכן ראיתי מחובתי להעמיד אנשים מכריעים קודם ההכרעה - על האמת. יותר מזה לא אעשה." מתוך: מכתב לחלפון, 02.01.1961. לתפריט ראשי חזרה

פרשיות השילומים מגרמניה פרשת לבון פרשת אלטלנה חזרה לתפריט ראשי

פרשת אלטלנה "אצ"ל אירגן בחוץ-לארץ אניית-מעפילים עם נשק, והאניה עומדת להגיע לחופי הארץ הלילה ... אני עצמי לא דיברתי עם אנשי אצ"ל, אבל בכר, ממחלקת העליה, מסר לי דין-וחשבון ממצב המחנה הזה; ענין האניה ידוע בעולם. אין לנו כל בטחון כי הדבר לא יתגלה לנציגי או"ם, ועלינו להחליט כיצד לנהוג." מתוך: דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 179-180, ציטוט מדברי משה שרת.   מתי נודע דבר האניה לממשלה. לי נודע בשבת זו, כשבא אלי שליח מיוחד, אחד מעובדי המטה, והודיע שמאצ"ל מסרו לו שעומדת לבוא אניה עם נשק, הם מבקשים עזרה לפריקתה. נאמר להם: יש למסור האניה לממשלה. ואצ"ל סירב." מתוך: דוד בן-גוריון, בהילחם ישראל, עמ' 172. "אילו היתה הממשלה מונעת עצמה מתוך רחמנות מוטעה מלעשות מה שעשתה-היתה ממיטה שואה על המאמץ המלחמתי ועל המדינה בכלל. מוטב שהאונייה תישרף מאשר תספק נשק חופשי לפורשים." מתוך: ישיבה חמישית, מועצת המדינה הזמנית, עמ' 46, 23.6.48. לתפריט ראשי חזרה

הצהרת בלפור " שלושה הם העקרונות שבהכרזת בלפור : א. זו היתה התעודה הממלכתית הראשונה שלא דנה על יהודים אלא על העם היהודי. ב. תעודה זו הכריזה שארץ ישראל נועדה ... לעם היהודי כולו, לכל ... הרוצים והנזקקים לכך לשוב הנה כעם למולדתו. ג. זו לא היתה הצהרה חד צדדית ... כאן היה מו"מ בין הצדדים, ובין שני מיני צדדים." מתוך: דברי בן-גוריון בעצרת לחצי יובל להצהרת בלפור, 02.11.1942, העולם, כ"ה חשון תש"ג, 05.11.1942.   "הפלא קם ויהי. הגדולה שבמעצמות אשר חיל צבאה הולך ומתקרב לשערי ירושלים, הכריזה רשמית על 'ייסוד בית לאומי לעם העברי בארץ ישראל' מאחורי האסון הלאומי האחרון שלנו - תבוסת בר כוכבא - אין אנו מתקיימים כחטיבה לאומית-פוליטית. ביחסי-עמים לא הובאה בחשבון האומה העברית. היו יהודים שנואים ומבוזים, היו יהודים מועילים ונחוצים, היו גם יהודים שעוררו חמלה וקיבלו חסות - אבל לא היה עם יהודי כגורם פוליטי. בלי חישוקי המולדת נתפרק העם ונתפזר לרסיסים כשברי כלי מנופץ, אשר לא יתאחו." מתוך: דוד בן-גוריון, ממעמד לעם, 1917, עמ' יד. לתפריט ראשי חזרה

מבצע סיני "מעמד סיני שנתחדש בימינו אלה בתנופת הגבורה של צהל-הוא נקודת המוקד גם של בצרוננו, בטחוננו ושלומנו הפנימי וגם של יחסינו החיצוניים בזירה העולמית ובמזרח התיכון." מתוך: ישיבה 182 של הכנסת השלישית, דברי הכנסת, 21, עמ' 197, 07.11.1956.     "מערכת סיני הבטיחה לנו חופש שיט במצרי אילת - ועל ידי כך מגע ימי ישיר עם יבשת אסיה ואפריקה המזרחית, שחסימת תעלת סואץ על-ידי הרודן המצרי לאניות ישראליות ניסתה לנתק." מתוך: דוד בן-גוריון, 'מבצע דורנו ומשימתו', כוכבים ועפר, עמ' 353.   "עלינו לדעת כי לא זכות שיט להלכה אלא הפעלת שיט למעשה הוא העיקר. קריעת ים סוף, כלומר שיט ישראלי ובינלאומי בים סוף ובאוקינוס ההודי מאילת ולאילת, וקביעת קשרי כלכלה עם עמי אסיה ואפריקה - זהו המפתח להפרחת הנגב וישובו המהיר ולביצור עצמאותנו הכלכלית... מאבקנו בארבעת החודשים שלאחר מסע סיני החדיר לכמה מדינות ימיות באירופה ובאסיה הבנת החשיבות הבינלאומית של נמל אילת והאפשרות הגנוזה בנגב לשמש גשר בין ים סוף ובין הים התיכון." מתוך: דוד בן-גוריון, שדר ליום העצמאות, 06.05.1957, מערכת סיני, עמ' 302-303. חזרה לתפריט ראשי

אירועים הקשורים בעם היהודי הצהרת בלפור חזרה לתפריט ראשי אקסודוס דו"ח ועדת פיל כ"ט בנובמבר מלחמת השחרור הכרזת המדינה מבצע סיני מלחמת ששת הימים לכידת אדולף אייכמן

מלחמת ששת הימים "עברו שבעה שבועות מנצחונו המופלא של צה"ל, נצחון שאין דומה לו בהסטוריה היהודית, ואולי גם לא בהסטוריה האנושית. אין ספק שהשטח החשוב והיקר ביותר בין השטחים שגבורת צה"ל החזירה לרשותנו - הוא ירושלם העתיקה וסביבותיה." מתוך: דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 833, מתוך דבריו בישיבה 202 של הכנסת השישית, דברי הכנסת, 49, עמ' 2774, 31.07.1967.   "צה"ל גאל העיר העתיקה ופתח שעריה, אבל הוא לא שינה, וזה לא היה מתפקידו ובסמכותו לשנות מציאותה והוייתה האנושית של ירושלים וסביבותיה. נצחון צבאי בלבד אינו משנה מציאות חיה. יש רק דרך אחת להבטיח למעשה ולנצח-נצחים את יהודיותה וישראליותה של ירושלים וסביבותיה... כל מה שנדרש ויידרש מאתנו הוא להעלות מצבם הכלכלי והחברתי של תושביה הנוכחיים של ירושלים העתיקה וסביבותיה. אבל שומה עלינו ליישב, לשקם ולאכלס בהקדם האפשרי את הרובע היהודי בתוך ירושלם שנחרב ונהרס לפני עשרים שנה על-ידי הערבים, ואת סביבותיה של ירושלם." מתוך: דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 834.   "אולם מלחמת ששת הימים והימצאות למעלה ממליון ערבים נוספים בתחומי שלטון המדינה היהודית הולידה מחדש הסכנה של השתלטות עבודה זרה - אם לא תבוא עליה גדולה ולא נאחז באמצעים מתאימים להבטיח העבודה העברית." מתוך: דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 892.   "מלחמת ששת הימים והשינויים הדמוגרפיים שהביאה בעקבותיה עוררה מחדש שאלה יסודית, שעדיין הציבור הרחב אינו מרגיש בה, אבל כל מי שאינו חי רק בעבר של עשרים שנות המדינה חייב לראותה בכל חומרתה, אם כי עדין אינה כמעט מורגשת, וזוהי בעיית עשר-עשרים השנים הבאות תצא מידי הפועל העברי, והעם בישראל ייהפך, כפי שהיה סבור אחד העם לפני כששים שנה, ל"מיעוט קולטורי מפותח שכוחו במוחו והונו, אבל ההמון הכפרי "המרובה", שכוחו בעבודת ידיו, לא לנו יהיה גם אז." מתוך: דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 891. לתפריט ראשי חזרה

לכידת אדולף אייכמן "אינני יודע אם אצליח להיזכר בכל המחשבות שגדשו אז את מוחי ... כי זה היה הדבר שעליו חלמתי ולמענו נלחמתי כל חיי, כשם שעשו היהודים בישראל ויהודים רבים בחוץ לארץ. חשבתי, הנה סוף סוף אנו אדונים לגורלנו ובידנו לעצבו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 10.   "בארבע אחה"צ הוכרזה העצמאות היהודית והוקמה המדינה. גורלה בידי כוחות הבטחון. מיד אחרי טקס ההכרזה חזרתי לבית המפקדה ונתיעצנו על המצב המחמיר. ידיעות קשות על טורים משוריינים של הלגיון ורכוזי אויב במפרק, בסוריה. יש אומרים גם בסביבות לוד. לעומת זאת, הגיעו כוחותינו לנקודות המבודדות בגליל המערבי ואכזיב ובצת נפלו. כן נכבש ביה"ס לשוטרים בירושלים ועוד משלטים חשובים בבירה." מן היומן, 14.05.1948, יום ו' ה' באייר תש"ח, יומן המלחמה, עמ' 427. "אין כמעט יהודי בעולם שבני משפחתו לא נפלו קורבנות לנאצים. מאות אלפי שרידי הקורבנות יושבים בתוכנו ומאות בישראל ובארצות אחרות לא יכלו לנוח ולשקוט מאז תום המלחמה בלי למצוא האיש שעמד בראש ההשמדה האיומה, הם חשבו זאת לתעודת חייהם להביא את האחראי לפשע, שאין דוגמתו בהסטוריה, לפני משפט העם היהודי, ומשפט זה ייתכן רק בישראל." מתוך: מכתבו של דוד בן-גוריון לנשיא ארגנטינה, 08.06.1960, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 654.   "משפט זה העמיק בהכרת העם היהודי בתפוצות ובהכרת דעת הקהל ... בעולם-כי מדינת ישראל היא מדינת העם היהודי. ... ישראל היא התובעת החוקית של ששת המליונים, באשר היא מדינה יהודית בפועל, ומדינתם של הנרצחים בכוח, היא מגלמת הרציפות ההיסטורית של העם היהודי" מתוך: 'מבצע דורנו ומשימתו', שנתון הממשלה תשכ"ב לתפריט ראשי חזרה

הכרזת המדינה "אינני יודע אם אצליח להיזכר בכל המחשבות שגדשו אז את מוחי ... כי זה היה הדבר שעליו חלמתי ולמענו נלחמתי כל חיי, כשם שעשו היהודים בישראל ויהודים רבים בחוץ לארץ. חשבתי, הנה סוף סוף אנו אדונים לגורלנו ובידנו לעצבו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 10.   "בארבע אחה"צ הוכרזה העצמאות היהודית והוקמה המדינה. גורלה בידי כוחות הבטחון. מיד אחרי טקס ההכרזה חזרתי לבית המפקדה ונתיעצנו על המצב המחמיר. ידיעות קשות על טורים משוריינים של הלגיון ורכוזי אויב במפרק, בסוריה. יש אומרים גם בסביבות לוד. לעומת זאת, הגיעו כוחותינו לנקודות המבודדות בגליל המערבי ואכזיב ובצת נפלו. כן נכבש ביה"ס לשוטרים בירושלים ועוד משלטים חשובים בבירה." מן היומן, 14.05.1948, יום ו' ה' באייר תש"ח, יומן המלחמה, עמ' 427. לתפריט המאגר חזרה

כ"ט בנובמבר "אני זוכר כי אלה היו מחשבותי כאשר ראיתי, בדרכי מטקס ההכרזה לביתי, לפנות ערב, אנשים רוקדים ברחובות וחוגגים את המעשה ההיסטורי שחוללנו יחדיו. לא הצטרפתי לרוקדים, אף כי הייתי שותף לרגשותיהם באותו רגע ... חשבתי ... מה רבות הסכנות שלפנינו ומה גודל הקורבן שנהיה מוכרחים להקריב על הגנת העצמאות." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 11 (הדברים מתייחסים לה' באייר ולא לכט בנובמבר!!). חזרה לתפריט ראשי

מלחמת השחרור "מדינה צעירה וקטנה - המדינה הצעירה בעולם - הותקפה ביום הקמתה על-ידי חמש מדינות שכנות, ללא סיבה וללא כל אמתלה, וחמש השכנות הללו גדולות ממנה פי ארבעים, אומה צעירה, בת שבע מאות אלף, מותקפת על ידי מדינות, המונות למעלה מעשרים מיליון." "מלחמת הקוממיות היא נקודת מפנה בתולדות ישראל לא פחות ממלחמת יהושוע בן-נון או מלחמת החשמונאים. אולם אין זה מפנה פתאומי שנתרחש תוך כדי עשייתו, כשם שמדינת ישראל לא קמה בארבעה-עשר למאי 1948 תוך כדי הכרזתה." מתוך: דוד בן-גוריון, בהילחם ישראל, הקדמה, עמ' 7.   "הפלישה הרשמית של צבאות ערב החלה בליל חמישה-עשר במאי, בחצות, כשנסתיים רשמית שלטון המנדט. כותב שורות האלה שידר באותו לילה לאמריקה ... תוך כדי דיבור נפלו הפצצות האוויריות הראשונות ממטוסי-קרב מצריים ...סיימתי את נאומי בשקט, לאחר שסיפרתי שברגע זה הופצצה תל-אביב ... מיהרתי למקום ההפצצה: שדה התעופה בתל-אביב ותחנת החשמל של רדינג היו מטרות להרעשת-אוויר. משדה התעופה חזרתי הביתה, ובדרך ראיתי פני אנשי תל-אביב המציצים מתוך כל החלונות ... ראיתי דאגה בפני המסתכלים - אבל לא מצאתי כל סימן של בהלה ופחד. וידעתי בליבי: אלה יעמדו. " מתוך: דוד בן-גוריון, בהילחם ישראל, הקדמה, עמ' 8. חזרה לתפריט ראשי

אקסודוס "האוניה "יציאת אירופה" היתה אחת העלילות הגדולות ביותר במלחמת עם קטן נגד העולם. אנשים אומללים, עקורים, עמדו נגד הצי האדיר ביותר בעולם, דוד וגולית." מתוך: מזכירות מפא"י, 02.08.1947. חזרה לתפריט ראשי

השילומים מגרמניה "המתנגדים הכנים חשבו שאסור לקיים קשר כלשהו עם גרמניה, ואפילו בכספי הפיצויים הגרמנים אסור לגעת מחמת תיעובם. אינני מצטער על כך שרוב חברי הבית, ודומני שרוב העם היהודי בארץ ובתפוצות, לא נקט גישה זו. הם תמכו בניהול משא ומתן עם גרמניה של אדנאואר, אשר קיבלה על עצמה את אחריותו המוסרית של העם הגרמני כולו לפשעי הנאצים, החובה לפצות קרבנות הסבל ששרדו." מתוך: משה פלרמן, דוד בן-גוריון, עמ' 164.   "ביום 12 במארס 1951 הגיש שר החוץ בשם ממשלת ישראל לארבע מעצמות הכיבוש בגרמניה (ארה"ב, אנגליה, צרפת, ברית המועצות) איגרת בה הועלתה והונמקה תביעת ישראל לשילומים מגרמניה בסך מיליארד וחצי דולר (משני חלקי גרמניה: המערבית והמזרחית). 'פשע בעל ממדים עצומים ואיומים כפי שביצעו הנאצים בהשמדת שליש מהעם היהודי אין לו כפרה בשום פיצוי חומרי', נאמר באיגרת. 'כל הניתן להיעשות הוא להשיג שילומים ליורשי הקרבנות ושיקום לנותרים בחיים. - העם הגרמני עודנו מוסיף ליהנות מפירות הטבח והבז שעוללו מנהיגיו הקודמים. עליו יאמר: 'הרצחת וגם ירשת?'" מתוך: דוד בן-גוריון, 'מבצע דורנו ומשימתו', כוכבים ועפר, עמ' 343.   "ביום 7.1.1952 נפתח בכנסת ויכוח בשאלה זו ... ויכוח סוער כזה לא שמעה הכנסת כל שנות קיומה ... ראש הממשלה פתח בויכוח ואמר, כי "ממשלת ישראל נקטה בסכום של אחד וחצי מיליארד דולר, שהיא תובעת למדינת ישראל משני חלקי גרמניה, מפני שזהו הסכום המינימלי הנדרש לקליטתם ולשיקומם של חצי מיליון העולים מהארצות שהיו כפופות לשלטון הנאצי." מתוך: דוד בן-גוריון, מדינת ישראל המחודשת, א, עמ' 422.   "ממשלת ישראל והעם היהודי כולו רואים כל העם הגרמני אחראי למעשי הזוועה שנעשו בימי מלחמת העולם השניה... זוועות אלו לא ישכחו לעולם, וכל משטר בגרמניה ... אינו יכול לנער מעל עצמו האחריות המלאה על פשעי הנאצים." מתוך: ישיבה 38 של הכנסת השנייה, דברי הכנסת, 10, עמ' 897, 07.01.1952. לתפריט ראשי חזרה

ארצות הברית בורמה גרמניה ברית המועצות בריטניה מדינות בעולם מדינות ערב לתפריט ראשי

לתפריט ראשי "בפעם הראשונה בתולדותינו שוכנת מדינת ישראל לשני ימים: ים סוף בדרום וים תיכון במערב. מבחינת תחבורה עולמית דומה הנגב לתעלת סואץ: הוא משמש מעבר לשני איזורי השיט העולמיים – דרך הים התיכון לאוקינוס-האטלנטי ודרך ים סוף לאוקינוס ההודי". מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה'. ים סוף חזרה

לתפריט ראשי "הנגב נתברך בעןד ים אחד, שאין לו ערך תחבורתי רב, כי הוא ים פנימי סגור – וזהו ים המלח. אבל ים זה הוא יחיד במינו בעולם, הוא שקוע בבקעה העמוקה ביותר בכדור הארץ – כארבע מאות מטר מתחת לפני הימים, והוא עשיר מכל ים אחר בעולם במלחים ובמינרלים ... הוא שופע מעינות-רפואה שעדיין לא נחקרו כהלכה, אבל אין ספק שצפונה בהם ברכה רבה לבריאות ולהבראה." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה'. ים המלח חזרה

לתפריט ראשי "אני, בעצמי מאמין, כי האיחוד יתרחש אך ורק, כאשר רוסיה תהפוך למדינה דמוקרטית, ואני מאמין כי דבר זה יקרה, למרות שידרש לכך זמן רב. תוך עשר, עשרים שנים הבאות, כך אני מאמין, רוסיה תהפוך לדמוקרטיה. אז, ורק אז, יתרחש איחוד גרמניה." מתוך: ראיון בשפיגל, דבר, 31.03.1965. גרמניה חזרה

מדינות בעולם ארץ ישראל חזרה מדינת ישראל מקומות

לתפריט ראשי ערים בארץ חזרה ימים ארץ ישראל נגב

ערים בארץ ירושלים תל אביב חיפה לתפריט ראשי חזרה

תל אביב "תל אביב היתה שכונה קטנה, צעירה, בת עשר שנים עם אלפים או שלושת אלפים תושבים, אולם החוש המדיני או בעל הדמיון שלנו ניצח את החשבון השטחי והמשובש של חכמי המציאות ופטריוטי יפו הגדולה. העצמאות והעבריות הגמורה של השכונה הקטנה והצעירה הפכו למקור-יצירה ואבן-שואבת שריכזו אלפים ורבבות של יהודים ונתנו לנו את העיר העברית - העיר הגדולה והראשית בארץ." מתוך: דוד בן-גוריון, 'אגרת למועצת מפלגת פועלי ארץ ישראל', במערכה, א, עמ' 224, 01.07.1937.   "לא אוכל לקבל הצעה שלא להגן על המדבר - באשר אנו חייבים בהגנת תל-אביב. אם לא נעמוד על המדבר - לא תעמוד תל-אביב. הראיה ההיסטורית אומרת לנו ששום דבר יהודי לא יהיה קיים בארץ אם לא נבטיח נצחונה של הציונות. כל מי שעלה לארץ לא עלה ליהנות מן הקיים. - הקיים אינו מספיק גם עכשיו, וודאי שלא הספיק לפני 30 שנה, לפני 40 שנה, לפני 70 שנה. כל בני דורו שבאו לארץ - לא באו ליהנות מתל-אביב, כי תל-אביב לא היתה קיימת אלא בדמיון. שטמפר וסלומון לא באו ליהנות מפתח-תקוה כי אף היא לא היתה קיימת אלא בדמיונם. וקיום דמיוני זה - ולא הקים למעשה - היה המניע של כל חלוצינו. הוא גם המניע של כל מגינינו. הבחורים העומדים לילה לילה להגן על שכונת-התקוה בגבול תל-אביב - לא הם שהקימו את השכונה ולא הם שבנו אותה, ויותר משהם מגינים על השכונה הם מגינים על התקוה. ותקות הנגב היא לא פחות ריאלית כגורם חלוצי ומלחמתי מהריאליות של תל-אביב" מתוך: 'על מה אנו מגינים?', דבריו בוועדת הבטחון, צבא ובטחון, עמ' 29, 03.02.1948. לתפריט ראשי חזרה

ירושלים "עלינו להפוך עכשיו ירושלם החדשה והישנה- לעיר עולמים מאוחדת, ולא דרושה חומה שתבדיל בין חלק אחד של ירושלם ובין השני. עד כמה שאני יודע- אין בימינו שום עיר אירופאית או אמריקנית מוקפת חומה - צה"ל הוא בימינו חומת ישראל." מתוך: מכתב לשושנה זהבי, 17.07.1967.   "נחוץ ישוב יהודי גדול וגדל בסביבות ירושלם העתיקה מצפון, ממזרח ומדרום למען הבטיח אחדות(ה) ושלמותה של ירושלם ויהדותה הבטוחה." מתוך: מכתב ליצחק נחום, 12.06.1968.   "במובן ידוע שקולה ירושלים כנגד ארץ ישראל כולה. ירושלים אינה רק נקודה ישובית מרכזית - ירושלים היא סמל היסטורי עולמי שאין ערוך לו. על פי עמדתנו בעיר זו נבחן בשורה הראשונה בעיני העם היהודי ובעיני העולם הגדול." מתוך: דוד בן-גוריון, 'על בטחון הישוב ובצרונו', אנחנו ושכנינו, עמ' קעה, טז תשרי תר"ץ, 20.10.1929.   "בירת הארץ צריכה ליהפך למשגב יהודי המעורר כבוד, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה פוליטית." מתוך: דוד בן-גוריון, 'על בטחון הישוב ובצרונו', אנחנו ושכנינו, עמ' קעה, טז תשרי תר"ץ, 20.10.1929.   "ערכה של ירושלים לא ניתן להימדד ולהישקל ולהיספר. כי אם לארץ נשמה - הרי ירושלים נשמתה של ארץ ישראל." מתוך: דוד בן-גוריון, 'מערכת ארבעה חדשים ולקחה', במערכה, ה, עמ' 298, 06.04.1948.   "ירושלים נועדה מטעם ההשגחה ההיסטורית להיות מרכז התורה, המדע והרוח בישראל, לא רק במדינת ישראל, אלא בעם ישראל כולו." מתוך: דוד בן-גוריון, 'ליזמה בונה', חזון ודרך, א, עמ' 253, 21.08.1949. המשך לתפריט ראשי חזרה

"תפארתה האמיתית של ירושלים תהיה לא במצבות לגדולי העם בעבר, אלא בטיפוח רוח האומה בת-האלמוות - בכל ענפי התורה והדעת והמחקר, בהקמת בתי חינוך ומדרש ומדע שיעשו את ירושלים למרכז החכמה והתרבות של עם ישראל ומקור של השראה רוחנית כיאות לעם הספר." מתוך: דוד בן-גוריון, 'ליזמה בונה', חזון ודרך, א, עמ' 253, 21.08.1949.   "למדינת ישראל היתה ותהיה רק בירה אחת - ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה, כפי שאנו מאמינים - עד סוף כל הדורות." מתוך: דוד בן-גוריון, מדבריו בישיבה ה 96 של הכנסת הראשונה, חזון ודרך, ב, עמ' 94, 13.12.1949.   "עלינו ליישב, לשקם ולאכלס בהקדם האפשרי את הרובע היהודי בתוך ירושלים שנחרב ונהרס לפני עשרים שנה על-ידי הערבים, ואת סביבותיה של ירושלים, בכל השטחים הריקים והבלתי-מיושבים ממזרח, מצפון ומדרום באלפים ורבבות משפחות יהודיות מתושבי ירושלים החדשה ושאר חלקי הארץ וממתנדבים יהודים מהתפוצות." מתוך: דברי דוד בן-גוריון בישיבה ה 202 של הכנסת השישית, דברי הכנסת, 49, עמ' 2775, מדינת ישראל המחודשת, עמ' 834, 31.07.1967. "אין ירושלים דומה לשום עיר אחרת בארץ ולשום בירה אחרת בעולם. מסופקני אם יש דוגמא שניה בהסטוריה האנושית לקשר הנפשי העמוק שנתרקם בים העם היהודי ובין ארצו ונתקיים בלי הפסק ובלי החלשה אלפי שנים גם לאחר נדודי עם בנכר...בנפשו של קשר מופלא זה היתה הזיקה העמוקה לירושלים...רק בירושלים נכונה בימי דוד המלך האחדות המדינית והרוחנית של האומה העברית...מאז נעשתה ירושלים סמל האומה העברית, סמל עצמאותה הממלכתית והרוחנית, סמל תורתה ומוסרה." מתוך: דברי בן-גוריון בכנס למען ירושלים, 01.08.1960. חזרה לתפריט ראשי

לתפריט ראשי "הערב חזרתי מסיור בנגב שנמשך שלושה ימים ... בדרך-כלל נסיעה בנגב מדכאת עד יסוד, כפי שבוודאי הרגשת במסעיך אתה בנגב ... לא פעם מתעוררת אצלי השאלה, אם לא עשיתי משגה בעמדי על כיבוש הנגב. תשובתי היא תמיד שלילית." במכתב לדב יוסף, 4.3.1954 "המצוקה האיומה של המוני היהודים בארצות אירופה ובגרמניה ... בעוד ששערי כל הארצות סגורים, הפכה ארץ-ישראל למקלט האחד להמוני היהודים ... החשיבות המיוחדת של הנגב היא בכך, כי שטחים גדולים שם הם למעשה בלתי מיושבים ... גם אם לכמה הערבים הנודדים הנמצאים כיום בנגב יינתן ביד נדיבה שטח אדמה ... עדיין ישארו בו מיליונים דונמים ... עתידנו קשור בהתיישבות חקלאית גדולה בנגב ועם התחלת עבודה ויזמה יהודית בים. ככל שנקדים לעשות זאת כן יובטח מצבנו בשטח מבטיח זה בין על האדמה ובין על הים." מתוך: תזכיר לשופט ברנדייס, 4.6.1935   המאבק על הנגב "אני למדתי את הנגב- מספרים - עוד בשנת 1915-8 בשנות גלותי באמריקא, וכשכתבתי יחד עם בן-צבי ספר על א"י, נודע לי גודל השטח, שממתו, חוסר כל ישוב ערבי בתוכו (מחוץ לבדויים) ועברו. מקור עברו של הנגב עורר בלבי תקווה רבה על עתידו. כשנכנסתי להנהלה הציונית, היה אחד הדברים הראשונים - מסע לנגב דרך עבר הירדן לעקבה, משם לחצי האי סיני ומשם חזרה לבאר שבע. גם ברל נסע אתי אז, ודרשתי אז מ"הכשרת הישוב" (חנקין וד"ר טהון) שירכשו אדמה בנגב, ביחוד בסביבות עקבה. לצערי, "סחבו" את הדבר עד שהופיע הספר שאסר עלינו את הנגב. ערב המלחמה התנגדו כמה חברים בסוכנות ובועד הבטחון לתוכניתי, על כיבוש הנגב, אבל הכף הוכרעה כהצעתי. בסיום המלחמה - כשנערכו הבחירות לכנסת הראשונה, תכננתי כיבוש הנגב הדרומי עד אילת, אחר כך נסעתי כמה פעמים לנגב - ברכב ובמטוס, לבחון אפשרויות ההתישבות בנגב. במכתב לחבר ש. צוקרמן, חולדה, 19.12.1953 חזרה המשך

לתפריט ראשי     "לא אוכל לקבל הצעה שלא להגן על המדבר - באשר אנו חייבים בהגנת תל-אביב. אם לא נעמוד על המדבר - לא תעמוד תל-אביב. הראיה ההיסטורית אומרת לנו ששום דבר יהודי לא יהיה קיים בארץ אם לא נבטיח נצחונה של הציונות. הוצאת שנים-עשר מיליון דונם אדמת-מדבר מהחשבון - הוא לא חשבון ציוני, ומגינים על הציונות, לא פחות ולא יותר. אם לא ניקח עכשיו את המדבר - לא זו בלבד שהנגב "יברח" - אלא איני בטוח אם נוכל לשמור בידינו את תל-אביב. הנקודות המעטות שיש לנו בדרום אינו הנגב, ואם לא נשלח כוח מספיק לנגב, פירוש הדבר שאנו עוזבים אותו. אם אנחנו לא נהיה שם - הם יקחו אותו באפס יד, ואין זו אלא אשליה ריקה שלאחר-זמן יתנוהו לנו. כל מי שעלה לארץ לא עלה ליהנות מן הקיים. - הקיים אינו מספיק גם עכשיו, וודאי שלא הספיק לפני 30 שנה, לפני 40 שנה, לפני 70 שנה. כל בני דורו שבאו לארץ - לא באו ליהנות מתל-אביב, כי תל-אביב לא היתה קיימת אלא בדמיון. שטמפר וסלומון לא באו ליהנות מפתח-תקוה כי אף היא לא היתה קיימת אלא בדמיונם. וקיום דמיוני זה - ולא הקים למעשה - היה המניע של כל חלוצינו. הוא גם המניע של כל מגינינו. הבחורים העומדים לילה לילה להגן על שכונת-התקוה בגבול תל-אביב - לא הם שהקימו את השכונה ולא הם שבנו אותה, ויותר משהם מגינים על השכונה הם מגינים על התקוה. ותקות הנגב היא לא פחות ריאלית כגורם חלוצי ומלחמתי מהריאליות של תל-אביב" מתוך דבריו בוועדת הבטחון, 3.2.48 עליית אחת-עשרה נקודות 14.9.1946 מברק לאליעזר קפלן, הנהלת הסוכנות, ירושלים [הוראה להקמה מידית של יישובים חדשים בנגב] סיבות פנימיות וחיצוניות מחייבות הקמה מידית של 24 יישובים. אם לא ניתן לבצע את התכנית המלאה מיד, חיוני להקים לפחות את מחצית היישובים ללא דיחוי במיוחד בנגב. הבריקו על האמצעים שננקטו בקשר למועד ולמספר היישובים. "אצל האמריקנים העיקר כנראה הנגב.לא השלימו עם מסירת הנגב ליהודים. ורוצים לעשות הכל לשנוי - הערבים יתפסו בכוח וישארו. בלי הנגב היו מרגישים עצמם יותר קשורים להחלטה. יש לחץ על אילי הנפט. סבורים שכל שטח הנפט צריך להמצא בידי הערבים. א) מפני שכבר סידורים עם ערבים והיהודים יעשו סידורים. מפני שהחלוקה אינה מאוזנת. ב) הנגב (מקור הנפט) יתקן מצב המדינה הערבית. אמרו לליפשיץ במחלקה גיאולוגית בוושינגטון שלא רצו בשלב מסוים לסמוך על ידיעות חברות הנפט, ופנו למומחים במחלקה. המומחה - זה שידבר עם ליפשיץ - נתן חוות דעת חיובית. כל הנתונים מוכיחים שהנגב הוא אזור נפט. לא ידועה הכמות, אך נפט יש. אחרי חוות דעת זו התגבר ההתנגדות אלינו." מן היומן, 13.2.48, יום ו' חזרה

"פיתוח התעשיה עומד עכשיו בראש בנין הארץ. אנו עדיין זקוקים להרחבת ההתישבות החקלאית, שיש לראות בה לא רק מקור מזון ופרנסה, אלא גם השתרשות באדמת המולדת ותחייתה. ואנו מצווים על טיפוח החלוציות, שתפנה עולים ונוער להתישבות חקלאית, ביחוד בדרום ובנגב ובגליל הצפוני. אולם בלי הרחבה מהירה ויעילה של התעשיה לא נצליח לאכלס מרבית שטחה של מדינתנו, כוונתי למרחבי הנגב, שיישובם המהיר ומרובה האוכלוסין לא יתכן כלל בלי מפעלי תעשיה גדולים ורבים שיקומו בדרום, מערבה ומזרחה מבאר-שבע ובין באר-שבע ואילת." מתוך: מכתב לועידה הארצית של בעלי התעשיה, 11.01.1961. "ואני בטוח שהחלום על עיר נמל בין-לאומית ... אשר תביא את התוצרת של מאות אלפים מתישבים בנגב, גם חקלאי וגם חרשתי וגם של מכרות לכל קצוות אסיה - שהחלום הזה ... הולך ומתרקם במציאות. " מתוך: דוד בן-גוריון, 'אילת', עיונים בתנ"ך, עמ' 131. תעשייה לתפריט ראשי חזרה

אוצרות טבע "האוצרות הטבעיים אשר נתגלו בערבות הנגב - פוספט, נחושת, מנגן, חול זכוכית משובח, קאולין ועוד - בחלקם מנוצלים ובחלקם יפותחו בעתיד הקרוב. ועוד לא ניבעו כל צפונות הנגב והאוצרות הטמונים בחיק אדמתנו." מתוך: דוד בן-גוריון, 'משמעות הנגב', 17.01.1955.   "מבצע "נעמי" (חקירת הנגב) כבר הסיק כמה מסקנות: יש חלק דברים שידיעתם ברורה, יש דברים שיש צורך בחקירתם הנוספת... אפשר לנצל מיד קאולין (לחרסינה), חול זכוכית (במכתש הגדול) עפרות נחושת." מן היומן, 26.05.1949.   "ויליאמס מצא באילת חול זכוכית, פצלה השדה (לעשות קרמיקה) ברית (דרוש לתעשית זכוכית), פלורית (ממנו מפיקים פלור - חשוב לתעשיה חימית וצבאית) נחושת ושטח הנחושת גדול בארץ ... לדעת י.ס. כדאי לעבד הנחושת הזאת, אם כי לבני חול לא יהיה כדאי אולי. ויליאמס היה סבור שמצא ברזל ואורניום - זה לא נכון... קצת צפונה מאילת נמצא מנגן - מינרל שחור, חשוב לתעשית פלדה. מיקא - לוחיות שקופים, מועיל לאיזולציה חשמלית, גרנט - חומר ליטוש. דברים שויליאמס לא מצא ואנשיו מצאו: ניקל (בכמות קטנה)." מן היומן, 16.06.1949. לתפריט ראשי חזרה

אנרגית רוח "בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות-מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם הצורך: המחקר להמתקת מי-הים בתהליכים זולים ... לניצול אנרגיה שמשית ... לניצול כוח הרוחות לייצור כוח חשמלי." מתוך: דוד בן-גוריון, 'משמעות הנגב', 17.01.1955. לתפריט ראשי חזרה

מדרשת שדה-בוקר "תחשבוני למשוגע והדיוט, אך אני חולם על מעין אוקספורד עברי בנגב, מעין יבנה עברית, מודרנית, של 1975." תמצית דברי בן-גוריון בטקס הנחת אבן פינה למדרשת שדה-בוקר , 06.10.1963.   "סיפרתי לו על המדרשה בשדה בוקר ועל תכניותינו לעתיד: אולפן לתלמידי השביעיות שיבואו הנה לעשרה ימים, בי"ס לגדנעים, בית חינוך לנער בכלל ומכון למחקר הנגב: נסדר ספריה גדולה שתכיל כל הספרות הנוגעת לנגב ולמדבריות בכלל ומוסיאון לצמחיה, לחי ולמחצבים בנגב." מן היומן, 19.10.1962.   "כפי שהנגב מכיל אוצרות חבויים, כך גם זה האדם, בנגב יכול האדם לגלות כוחותיו החבויים. ברצוני לראות רוח חלוציות פועם בעם ישראל, במדעניו, במוריו, מעל לכל במוריו, כדי שייהפכו לא מעבירים טכניים של ידע, אלא גברים ונשים בעלי אידיאולוגיה, מחנכים לנוער. זוהי - במילים אחדות - מטרתה של מדרשת שדה בוקר. " מתוך: מכתב למונטור, 18.01.1965. לתפריט ראשי חזרה

אנרגיה אטומית "אנו עומדים ערב אחת המהפכות הגדולות ביותר בתולדות האדם ושלטונו בטבע. אנו עומדים בפני תקופת האנרגיה האטומית. אם כי עדיין מקורות-הכוח העיקריים בארצות המפותחות ביותר הם פחם, נפט וחשמל, הרי אין ספק שבעוד שנים מעטות ירתום האדם את הכוח המופלא והאדיר האצור באטום הבלתי נראה לעין לצרכי תעשיה, חקלאות ותחבורה, כשם שהוא כבר מנצל אותו לצרכי מלחמה... הרי השימוש באנרגיה אטומית מותנה בראש ובראשונה בכושרו של המכשיר הביולוגי-הפסיכולוגי, הנקרא מוח-אנושי, ומכשיר זה העומד ברשותנו אינו נופל בטיבו וביכולתו מזה העומד ברשות העמים העשירים והמפותחים ביותר." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה', חזון ודרך', ה', עמ' 307.   "באחת עשרה באו אצלי שנים מהמשלחת הצרפתית ... הם שאלו אם אנו מעונינים במחקר אטומי, עניתי כמובן בחיוב ואמרתי שבשטח זה קיים שיתוף בין אנשי המדע שלנו ואנשי המדע בצרפת.." מן היומן, 22.12.1956. לתפריט ראשי חזרה

לתפריט ראשי מחקר ומדע המאבק על הנגב אנרגיה אטומית ישובים בנגב נגב חזרה תעשייה אנרגית רוח אוצרות טבע תיירות המתקת מי-ים פיתוח הנגב מים אנרגית השמש חקלאות פעילות קק"ל

ירוחם "אמרתי להם בתחילת השיחה שלא באתי להבטיח או לסדר דברים. אבל ברצוני לעמוד על המצב, כי אני כשכן מתעניין בכפר ירוחם, ועוד יותר - מפני שאני מתעניין במיוחד בפיתוח הנגב." מן היומן, ביקור בירוחם, 10.10.1960.   "האירופאים באים אצלם קרובים וסוחבים אותם לצפון. יש ביניהם גם בעלי מקצוע שבמקום אין מקום למקצועם - והם מסתדרים במקום אחר. בני עדות המזרח בזים לעבודה. בארצם - בעיקר בבגדד - עבדו רק ערבים מהשכבה הירודה ביותר. עבודת דחק מנוונת האיש. הוא מתבטל, וכשמציעים לו עבודה קבועה בשכר יותר גבוה - הוא בוחר בעבודת דחק, כי אינו צריך לעבוד הרבה, ואף על פי כך הם חוסכים כסף, ויום יומים בשבוע אינם עובדים כלל ומשחקים בקלפים ומפסידים עשרות ומאות ל"י. אינם דואגים למשפחה ולחינוך ילדיהם. המורות והמדריכים יוצאים ביום החמישי לביתם בת"א או בירושלים - ואינם משמשים להם דוגמא ומופת. הפרסים וההודים שותקים - גם לא מתלוננים." מן היומן, 03.01.1959, בשיחה עם יהושע כהן בצעדה היומית. לתפריט ראשי חזרה

ישובים בנגב מצפה רמון רביבים ירוחם ערד עין גדי באר-שבע מדרשת שדה-בוקר עין יהב דימונה קיבוץ שדה-בוקר יטבתה לתפריט ראשי אילת חזרה

רביבים "אנשי רביבים סבורים שאין תקנה לנגב אלא צנור מים מצפון. חלקתי על עמדה זו: יש קודם לנצל היש בנגב - הגשמים, השטפונות, הבורות, הסכרים ולשכללם. אם אלה לא יספיקו - נראה מה לעשות." מן היומן, 23.2.54, יום ג', כ' אדר א'.   "לפנות ערב באה אצלי משלחת של שלושה מרביבים - בדבר הצנור שלא מביאים לרביבים. השיחה נתרחבה על פלוג התנועה הקבוצית, והוזמנתי לבוא לרביבים באחד הערבים לשיחה." מן היומן, 12.10.1957. לתפריט ראשי חזרה

ערד "אמרתי למשה דיין ויצחק לוי שיש לתכנן חבל ערד - דוגמת חבל לכיש. יש כמובן שאלת המים, אבל לפי שעה יש לתכנן." מן היומן, 11.01.1960.   "הבטחון מחוייב שלא נשלים עם קיום שטחים ערבים במזרח, בצפון ובדרום, ריקים מיהודים, ועלינו להגביר הישוב העברי בנצרת, להקים בעזרת התעשיה ישובים גדולים לאורך גבול הלבנון, ובמשולש, ולהקים חבל ערד." מן היומן, יום ו' יד' שבט תש"ך, 12.02.1960. לתפריט ראשי חזרה

אילת "אילת, נזר תפארתו של הנגב, ואולי של מדינת ישראל כולה. זהו המוצא שלנו דרך הים ליבשת המאוכלסת ביותר בעולם, ליבשת אסיה. בשליטתנו באילת אנו הארץ היחידה בעולם שאינה נזקקת לתעלת סואץ בשביל לעבור מהים התיכון לאוקינוס ההודי." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך.   "הנגב זהו השטח היחיד במדינה שיש בו מרחבים, והתעופה הלאומית והבינלאומית תמצא בו כר נרחב, ואילת היא הגשר הטבעי בין המרחבים האלה ביבשה ובין המרחבים העצומים הנפתחים לנו בים. לאילת יש "הינטרלנד" רחב-ידיים לחקלאות, כאשר אין לשום נמל אחר בארץ. מרחב זה הוא עכשו מדבר, וטוב שהוא כזה, אבל אין הוא מחויב להישאר מדבר. אילת היא גם שער ים המלח, המרכז העשיר ביותר בארץ לאוצרות טבעיים - ואילת תהיה גם מרכז של חרושת וכוח, ואולי המרכז של חרושת וכוח." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך.   "שאנו נקבל החוף של מיצרי טירן, ועל ידי כך יהיה לנו חופש שיט בים סוף ובאוקינוס הודי, ואילת תהיה באמת לנמל ו"ההינטרלנד" בנגב יתפתח." מן היומן, 25.09.1956, יום ג'. לתפריט ראשי חזרה

מצפה רמון "אנשי המצפה והילדים פגשו אותנו בלבביות בלתי רגילה. שאלתי אחת הנשים ברימון מאין היא - ונתברר לי שאינה יודעת אף מילה עברית, אלא צרפתית, שאלתיה מאין היא ומתי באה: ענתה מאלג'יריה לפני חדשים. יש לה שבעה ילדים ובנה עובד כבר בצה"ל. והיא הוסיפה בגאווה יהודית - לא בצבא הצרפתי, בצבא שלנו. מצפה זה - שלא ביקרתיו כשנתים אין להכירו. קמה ונבנית עיר חדשה ... התושבים עובדים בבנין ובמחצבים. אין חוסר עבודה אלא חוסר פועלים, ומביאים פועלים מת"א ... עתונאי שלווה אותנו אתמול והיום שאלני על סיכום סיורי. אמרתי לו בשנים אני מסכם: 1. הנגב כובש לבבות של נוער חלוצי ולא חלוצי. 2. הנגב נכבש והולך ליצירה חלוצית ולא חלוצית. מן היומן, 09.03.1962   לחיים שורר שלום רב, קיבלתי בסיפוק רב ובשמחה רבה מכתבכם המודיע על רצונכם להשתקע במצפה רמון ולהעלות במהירות האפשרית הקבוצה הראשונה לשם. ברצון רב אפגש אתכם בשבוע הבא בתל אביב. אתקשר איתכם שנית לקבוע שעת פגישה." מתוך: מכתב לחיים שורר ואחרים, 14.05.1961. לתפריט ראשי חזרה

עין גדי "היתה זו בשבילי הפתעה מעודדת ומרנינה. ראיתי המקום הזה בשממונו - ובבואי אתמול שמה כמעט שלא הכרתי המקום. הסוד הוא פשוט: מים. יש כאן שפע של מים מתוקים, מי-מעינות היורדים מגבהי מצדות עין-גדי. אבל יש לציין גם זכותה של קבוצת נח"ל שעשתה גדולות בזמן הקצר שהיא פה."   "אנשי המקום שאפשר לבטוח בהם אמרו לי שיש כאן למעלה מאלף, קרוב לאלפיים דונם שאפשר לעבד. המים הם בשפע - ויורדים מגבהי הצוקים, באופן שכל השקאה תעשה בכוח הגרביטצייה. אין לי ספק שכאן יכול להיות מרכז תיירות מהמעולים והמשובחים ביותר בארץ - אם רק יפתחו בעיות התחבורה. יש ים, יש עתיקות, יש מעיינות מרפא, יש מראות הוד של טבע, ויש ים-המלח."   "דוקא מפני שרוב רובו של הנגב הוא שומם וצחיח אולי ללא תקווה - יש חובה לפתח עד המכסימום כל חלקה מבורכת שיש בה מים, ועין-גדי היא אולי המבורכת מכולם. מלבד שלושת המעיינות הידועים כבר - סבורים החברים במקום שיש עוד מעיינות - כולם על ראשי הצוקים, מעל עין גדי."   יש בלי ספק סגולות מרפא לכמה שטחים בים-המלח בסביבות עין-גדי. יש מעיינות של חומצה - זה ניכר על-פי ריח הנודף מהחוף שבין עין-גדי ובין מצדה, וכדאי היה לשלוח חבר-מומחים חימיים ומדיקליים לבחון סגולות המעיינות לתוך ים-המלח באותה הסביבה." מן היומן, 1954. 04.03.     לתפריט ראשי חזרה

באר שבע "בא אצלי הרצפלד שחזר מביקור בנגב, יחד עם שטרן, וייץ, רוכל ואחרים. הם בקרו את אדמות סמילנסקי בסביבות עזה ואת אדמות היהודים בסביבת באר-שבע. לדעתו אין הושבת קבוצה על אדמת באר שבע באה בחשבון ... אמרתי לו, שאינני מאמין באפשרות הקמת נקודה. נקודה בנגב צריכה להיות כמה מאות אנשים. ואין להעלות על הדעת שהממשלה תרשה שתסבול זאת, אולם חדירתנו לסביבה ההיא היא כל כך חשובה ודחופה ואין לחכות עד שיוכשרו התנאים להקמת נקודה. שים לב שבכל הנגב אין נקודה ישובית אחת, לא של יהודים ולא של ערבים, מחוץ לעיר באר-שבע. אני רואה את האפשרות המעשית היחידה לפי שעה לחדירה לסביבה היא,על ידי התישבות בתוך באר-שבע כהצעת סמילנסקי, אם רק אפשר למצוא בתים." מן היומן, 04.12.1939.   "הבוקר באה אצלי מועצת פועלי באר-שבע בלוית ארבעה עולים: מפולין, מהונגריה, ממרוקו וממצרים, מצב העבודה בעיר טוב, רק 200 פונים ללשכה, רבים אינוולידים. כאלף עוסקים בעבודה קבועה - בחרסינה, במוסך סו"ב, במפעלי הובלה. העיר גדלה עכשיו בשעור של אלף לחודש. רוב הבאים פולנים, אחריהם הונגרים ומצרים. בעלי המקצוע הטובים ביותר הם הונגרים. אחריהם הפולנים. בונים הרבה. השכונות החדשות מעורבות. אין נגודי עדות. בקליטת פולנים עוסקים עיראקי ותימני. בגימנסיה 300 תלמיד. כל הדור הצעיר מדבר עברית. מתאוננים על חוסר משרדים ממשלתיים בבאר שבע, אף למשרד אחד אין סניף בב"ש. דורשים הקמת משרד רה"מ שיתאם הפעולות, הדבר נוגע גם לעירית דימונה.אופקים, שדרות ועוד שתי עיריות קטנות ששכחתי שמן. באים גם ותיקים לב"ש, אך רוב משרדי המפעלים, מחוץ לאשלג, מחוץ לבאר שבע. הבטחתי לעיין בבעיה אם יש להקים סניף של רה"מ לתאם הפעולות. " מן היומן, 21.04.1957, יום א', כ' ניסן. לתפריט ראשי חזרה

קיבוץ שדה-בוקר "בסוף שנת 1953 חזרתי מאילת לירושלים, ופתאום ראיתי בעברי מה שהוא עכשיו "שדה בוקר" - מספר צעירים וצעירות ואהלים אחדים, שידעתי שלא היה פה אף פעם, וירדתי מהמכונית שלי, ושאלתי הצעירים מה הם עושים פה. אמרו לי שהם נלחמו בסביבה זו במלחמת העצמאות, ואמרו להם שלפני 2,000 שנים היה פה ישוב, החליטו להקים פה ישוב. דברים אלה לקחו את לבי, כי ידעתי היטב המצב בנגב, שיש בו אמנם אדמה, אבל היא מלוחה, ויש פה להתחיל הכל מחדש, והחלטתי מיד בלבי (לא אמרתי זאת לנוער שנמצא פה) שאצטרף אליהם לשנה שנתיים, כי זה היה האידיאל שמשך אותי לארץ - להתחיל הכל מחדש, בעבודה עצמית". מתוך: ראיון עם נמרוד גריסרו, 10.12.1970.   לאחר בקורו זה כתב בן-גוריון מכתב לקבוץ שדה בוקר וכך אמר: "לא קנאתי מעולם באיש או בקבוץ אנשים, לא ברכוש ובתואר ... אולם בביקורי אצלכם היה לי קשה לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה?" כחצי שנה לאחר הביקור הצטרף לשדה בוקר.   "הבוקר עזבתי תל אביב ויצאתי להשתקע בשדה בוקר. ביום הרביעי שעבר (9.12.53) באתי הנה עם פוליה לראות הסידורים וחזרנו אחה"צ לת"א. באותו ערב סידרו החברות מסיבת פרידה לפולה. חברים וחברות (שרהל'ה, נחמיה, מזל, רות) עזרו לנו בסידור הרהיטים הספרים. ביום ב' ב טבת 8.12.53 עזבתי את ירושלים. יום לפני זה הגשתי התפטרותי לנשיא." מן היומן, 14.12.1953 , יום ה' ח' טבת תשי"ד.   "לא הלכתי לשדה בוקר "למען היות סמל ומופת לנוער הישראלי". באתי הנה מפני שאהבתי את המקום, אהבתי הבחורים שהעזו והעפילו להקים ישוב בלב המדבר, ואהבתי עבודת האדמה, ורציתי כל עוד יש לי כוח פיסי מספיק - לחזור לעבודת אדמה ולהשתתף בעצמי בהפרחת השממה, שאני רואה בה היעוד האנושי העליון. עשיתי הדבר למעני, מתוך תענוג ואהבה." מתוך: מכתב ליורם פורת, 13.01.1954.   "כשראיתי שדה בוקר בפעם הראשונה- זה למעלה משנה כמדומני - לא התענינתי בשום שאלה מדינית או מפלגתית, אלא ראיתי מפעל חלוצי בעל ערך מכריע בשביל הפרחת הנגב. לא ידעתי אף איש אחד בשדה בוקר אבל ידעתי היטב ערך המקום והסביבה... וכשראיתי שדה בוקר הרגשתי שכאן נעשה נסיון נועז ומכריע, ולאחר שהחלטתי מה שהחלטתי, ראיתי בעבודה בשדה בוקר הדרך החיוני ביותר לעתידו של חבל זה הכולל מחצית המדינה"... "זוהי טעות לראות בלכתי למקום זה איזו הפגנה פוליטית. נמשכתי הנה באשר המקום מכריע. אין נקודה יותר דרומית, ובכמה מובנים יותר מכרעת מצד בירור אפשרויות המרעה, אגירת מים בסכרים ובורות והפרחת המדבר." מתוך: מכתב לחבר ש. צוקרמן, חולדה, 19.12.1953. לתפריט ראשי חזרה המשך

"אהובה סיפרה לי שבאספה החליטו להוציא מן המשק את בודא - על אשר עקר השתילים שניטעו בחמישה-עשר בשבט. הוא מתנגד לעצי סרק ודורש נטיעת עצי פרי. היא ביקשה התערבותי נגד הגירוש. אמרתי לה שאיני רואה זכות לעצמי להתערב, אבל לדעתי זהו עונש חמור מדי... ויש להסתפק בהבעת צער מצד בודה. קראתי חגי ואמרתי לו דעתי - חגי מסכים לדעתי." מן היומן, 06.02.1954. "חגיגת שנת החומש עברה בנאומים הקצרים ביותר ששמעתי בהזדמנויות אלה. רפי הטיל עלי לדבר ראשונה - אמרתי כי שדה בוקר אינו מקום מקלט לראשי ממשלה שעיפה נפשם מסכסוכי מפלגות ומתככי מדיניות, אלא סדן יצירה של נוער נועז רב תנופה חלוצית המתחרה עם הקב"ה במעשי בראשית ומשנה סדרי הטבע. 13 היו מספר החברים אשר לפני חמש שנים יזמו מפעל זה בהר הנגב ושנים מהם, חברה וחבר, שלמו בחייהם. חבריהם לא נרתעו, ובמשך הזמן נוספו להם קבוצות נוער חדשות. הכרתי וראיתי בחיי בארץ כמה מעשי גבורה בשומר, בגדודים הראשונים במלחמת העולם הראשונה, בהגנה, במלחמת הקוממיות ובמערכת סיני, ולא אנסה להעריך גבורה מול גבורה, אולם ידעתי כי שדה המערכה המכריע בעתידנו - היא המערכה הגדולה והקשה להפרחת השממה." מן היומן, 15.05.1957, יום ד'. "עליתי לארץ לפני ארבעים ושבע שנים וכמה חדשים. בעלותי היתה לי מטרה צנועה מאד: להשתתף בעבודתי הגופנית בבנין המולדת. לצערי, הוטלו עלי במשך הזמן תפקידים ציבוריים, שהוציאו אותי מהעבודה היקרה לי, ושלשמה באתי ארצה, ואני שמח ומאושר כי עוד יש בכוחי לעבוד במדבר הנגב ולעזור לחבר צעירים וצעירות נפלאים שלקחו על עצמם משימה גדולה וקשה: להפוך מדבר לעדן. ואני רואה הזכות הגדולה להשתתף במפעל נועז זה... אפשר לעזור לבנין המדינה לא רק בעמידה בראש הממשלה. אני נמצא יחד עם אנשים אשר עליהם שר משוררנו הגדול ח. נ. ביאליק: 'יהי חלקי עמכם, ענוי עולם, אלמי נפש, "צנועי הגות ועלילה, "חולמים נעלמים, ממעטי דברים ומרבי-תפארת'." מתוך: דוד בן-גוריון, דברים כהווייתם, מתוך מכתב לד"ר מ. ו. 23.12.1953. "קיבלתי אתמול בשמחה רבה "יבול אדמתנו ופרי כרמנו"- הצנון, הקישואים, המלפפונים, תפוחי האדמה והענבים. לא ככל הירקות שיש לקנות בחנות ירקות אלה: זוהי בשורת העתיד, זוהי תוצרת רוח הגבורה החלוצית הכובשת מדבר ומשנה סדרי בראשית. אני מצטער כי בשבועות אלה אני כפות למקום עבודתי ואולי עוד שבועות אחדים אהיה מוטרד בלי הרף - אבל אני כבר מתגעגע לצריף ולחדר האוכל ולחבריה הנועזת בהר הנגב." מתוך: מכתב לחברי שדה בוקר, 6.7.56. "אילו הייתי מיעץ לך ללכת לנגב - לא הייתי אומר "לרדת" אלא לעלות: א - מפני שנגב גבוה מעמק חיפה, ב - מפני שלדעתי זוהי עליה בשלב החיים." מתוך: מכתב למשה רגב, ירושלים, 23.12.1953. לתפריט ראשי חזרה

עין יהב "משרד הבטחון רואה צורך בטחוני חיוני בהקמת נקודת התאחזות בעין-יהב, והוא מוכן לשלוח לנקודה זו גרעין של נח"ל בעוד שנים-שלושה חודשים. מחלקת ההתיישבות מתבקשת לעשות מיד כל ההכנות הדרושות, לאפשר לגרעין הנח"ל להתחיל בעבודה בראשית שנת תש"ח." מתוך: מכתב לראש מחלקת ההתיישבות, 07.08.1959.   "בעשרה אחרי שמונה יצאתי בהליקופטר לעין יהב ... הם זורעים ונוטעים באדמה מלוחה ומשקים במים מלוחים ומגדלים תמרים, עגבניות, בצלים וירקות אחרים המצליחים יפה ... טעמתי הבצל והמלפפון - הם מצוינים. זהו, כמדומני, מקרה ראשון של יזמה פרטית ממין זה, והנסיונות המוצלחים לנצל אדמה מלוחה ומים." מן היומן, 08.03.1962.   לתפריט ראשי חזרה

דימונה "חזרתי עכשיו מביקורי הראשון בדימונה - ואני שכור מהתפעלות ומשמחה על כל מה שראיתי. ישראל מלאה פלאים, דימונה היא פלא-הפלאים, הצמחיה המהירה, היציבות של העולים, הסידורים הנאים, ברכת השחיה, העצים, התישבות הותיקים, מיזוג-גלויות - זה מפעל מוצלח לא יאמן, ונזכרתי מיד בך הינחת יסוד למפעל פלאי זה - ותבוא עליך הברכה.צריך לדעתי להביא כל תייר לדימונה לראות מה עשו יהודי מרוקו ויהודים ישראליים במדבר שמם. אשרך שזכית לייסד מפעל מבורך שכזה. " מתוך: מכתב לדוב יוסף, 12.10.1960.     "ראיתי כבר הרבה דברים משונים ומופלאים בישראל. חלומות שעמנו חלם במשך אלפי שנה והם קמו, ואינני מתפעל לכן כל כך בנקל. אבל באתי לדימונה זו, אשר במשך אלפי שנה זה היה רק מילה בתנ"ך ולא יותר, ואני מכיר את הסביבה ההיא כי חייתי שמה. זה היה שממה, לא עץ, לא אדם, לא נפש חיה, לא עשב אחד, מדבר שומם, משעמם, ריק. והנה היו שני משוגעים... והם החליטו להקים במדבר השומם הזה עירה, אשר שם יגורו פועלי ים המלח והפוספטים. ולא יאומן כי יסופר! באו יהודים ממרוקו...הביאו אותם מהאניה למדבר השומם הזה ואמרו להם: תשבו פה! פה תקום עירה! עד היום, ואני ראיתי הרבה פלאות בארץ הזאת, קשה לי להסביר עצמי, כיצד ומנין מצאו בתוכם שלושים משפחות יהודי מרוקו אומץ לב, העזה הזאת להשאר במדבר ריק ושומם מפני שאומרים להם פה תקום עירה. " מתוך: דברי בן-גוריון בעצרת עם, 1960.   "המצב בדימונה. עבודה יש כמעט לכולם: בסדום, בפוספטים, בעבודת בנין. העדה הגדולה ביותר תוניסים ומרוקנים, אחריהם מצרים, כעשרה אחוז פולנים. הללו תובעים יותר מכולם ואינם מרוצים מכל מה שנותנים להם. יש בי"ס ומורות מצה"ל, אבל המנהל (תוניסי) לא יצלח, אי אפשר לסלקו כי כל התוניסים יתקוממו ... חבוטי מיזוג גלויות! " מן היומן, 08.10.1957, יום ג'.   לתפריט ראשי חזרה

יטבתה "ראיתיה לפני כשנה וחצי, כשנח"ל החל להיאחז בה. הישוב היה רק מחנה צבאי ... מצאתי הפעם משק פורח ועוד יותר מששמחתי על המשק - הפורח שצמח כאילו בין-לילה שמחתי על מציאה של שני אנשים: מרכז המשק ,בחור ממרוקו, ששרת בנחל והאיש השני - הוא איש קשיש, אולי כבן חמישים ,אב לארבעה ילדים ,עולה מבבל, אגרונום ומומחה לדקלים." "מלבד חשיבותה של יטבתה לגופה וכחוליה בשלשלת הישובים שיש לטפח בנגב - היא חיונית לפיתוח אילת. למקום זה יש עתיד מזהיר." מן היומן, 04.03.1954.   "כל ישוב נוסף בארץ הוא יקר - אולם קיבוץ יטבתה הוא ממפעלי בראשית המעטים שקמו בתקופה האחרונה, שיתפסו מקומם בתולדות התקומה כמפעלי בראשית של מיסדי פתח-תקוה וראשון-לציון לפני כשמונים שנה. " מתוך: מכתב לחברי יטבתה, ירושלים 10.01.1962. לתפריט ראשי חזרה

פעילות קק"ל פעילות הקרן הקימת לישראל "הנגב הולך ונעשה לשאלה מרכזית בכל המפעל הציוני-ההתישבותי והמדיני - של העתיד הקרוב. ומפתח אחד לנגב המפתח הפוליטי והאסטרטגי - הוא מפרץ אילת (ים סוף) אני מציע להנהלה שתטיל על מומחיה או על ועדה מיוחדת לגשת מיד לבירור האפשרויות של רכישת קרקע על יד מפרץ אילת ... זכויות מרעה, טיב הקרקע וכו'. לי נראה הדבר כאחד התפקידים המרכזיים והדחופים ביותר של מדיניות הקרקע (והמדיניות הציונית כולה), ועל הקרן הקימת לעסוק בדבר במלוא יכולתה. והמחלקה המדינית של הסוכנות והנהלה כולה וכל שאר המוסדות הציוניים צריכים לעמוד לימין פעולה זו אבל קודם כל זה ענין של מכשיר גאולת הקרקע" מתוך: מכתב להנהלת הקרן הקימת, 11.11.1942. "היא חיה ומתקיימת לא בזכות מעשיה היפים שבעבר, אלא בזכות מפעליה החיוניים שבהווה, ומה שעוד יותר חשוב, בזכות המשימות הגדולות והחשובות הצפויות לה בעתיד." מתוך: שישים שנה ליסוד הקרן הקימת, 02.01.1962, בזכות מפעלי ההווה ומשימות העתיד, עמ' 3. "מבצע הפרחת השממה - השבחת הקרקע, נטיעת גנים ויערות, התקנת השקאה, גילוי אוצרות טבע וניצולם - היא למעלה מיכולתה של מדינת ישראל לבדה ... מפעל אדירים זה מחייב מאמץ כולל ומתוח של העם כולו - והכלי הנאמן והיעיל של העם להפרחת השממה היא הקרן הקימת לישראל". מתוך: 'גאולת אדמה במדינת ישראל', לכינוס "קול האדמה", 24.09.1950, חזון ודרך, ב, עמ' 283. לועידת קרן הקימת לישראל, "היעוד ההסטורי הגדול של קרן קימת - להשריש המוני ישראל בקרקע המולדת הגיע עכשיו שעתו. ממשלת ישראל תגיש כל עזרה לקרן הקימת ברכישת אדמות, השבחתן ופיתוחן להתישבות צפופה ועם ישראל צריך לתת לקרן את האמצעים הכספיים למפעלים קונסטרוקטיביים אלה. בדרך זו תהיה הקרן החוליה המחברת כל יהודי בעולם ועצמאות האומה העברית בארצה, היא גם תוסיף לסמל את יעוד הצד הסוציאלי של תורתנו "והארץ לא תמכר לצמיתות, כי לי כל הארץ". ברכתי החמה לקרן קימת על נטיעת חמישים מיליון העצים הראשונים בארץ. המתחיל במצווה אומרים לו גמור. עלינו לנטוע עוד לפחות עשרת מונים חמישים מיליון. עלינו לעטוף בנטיעות את ההרים והגבעות ואדמת הטרשים, והחולות שאינם ניתנים לעיבוד חקלאי ... נשיב להרינו הדרם וגאונם מימי קדם, לחולותנו פריונם, ונעשיר את הארץ חומר הגלמי והחשוב בעצים, "והיה מדבר לכרמל, והכרמל ליער יחשב. " מתוך: מכתב ליוסף ויץ, 22.03.1961. "אני חייב להזכיר בהזדמנות זו את היעור, שבצדק הזכיר אותו חבר כנסת סנה. יש לזקוף את העבודה הגדולה הזאת בעיקר לזכות קרן קימת. מאז קום המדינה ועד סיום עונת הנטיעות בתשכ"ב ניטעו בישראל למעלה משבעים מליון עצי יער ב160- מקומות. הנטיעות המשתרעות על 300,000 דונם ... מקומות הנטיעה פזורים בכל רחבי הארץ: מכפר סולד, מנרה וחניתה בצפון ... ועד דימונה, שבטה, שדה בוקר בדרום." מתוך: דברים שנאמרו בישיבה 193 של הכנסת החמישית, 17.12.1962, דברי הכנסת, 35, עמ' עמ' 472. לתפריט ראשי חזרה

חקלאות "פיתוח התעשיה עומד עכשיו בראש בנין הארץ. אנו עדיין זקוקים להרחבת ההתישבות החקלאית, שיש לראות בה לא רק מקור מזון ופרנסה, אלא גם השתרשות באדמת המולדת ותחייתה. ואנו מצווים על טיפוח החלוציות, שתפנה עולים ונוער להתישבות חקלאית, ביחוד בדרום ובנגב ובגליל הצפוני. אולם בלי הרחבה מהירה ויעילה של התעשיה לא נצליח לאכלס מרבית שטחה של מדינתנו, כוונתי למרחבי הנגב, שיישובם המהיר ומרובה האוכלוסין לא יתכן כלל בלי מפעלי תעשיה גדולים ורבים שיקומו בדרום, מערבה ומזרחה מבאר-שבע ובין באר-שבע ואילת." מתוך: מכתב לועידה הארצית של בעלי התעשיה, 11.01.1961. "אמרתי לו - תחילה אומר לך דעתי על הנגב. יש אפשרויות יותר משחושבים על חקלאות, כי אם מעט הגשמים שיורדים בנגב - מיליונים מטרים מעוקבים הולכים לאיבוד - כי אין אוגרים מי הגשמים, ושדה בוקר הוכיחה מה אפשר לעשות בנידון זה. יש הרבה שטחים למרעה - ויש לזרוע יותר דשא ושיחים. אבל בחקלאות בלבד לא ניישב הנגב." מן היומן, 19.11.1957, יום ג', (מתוך שיחה עם יצחק טבנקין.) "גם העצים הולכים ורבים במשקנו - ואני רואה כל מרחבי הר הנגב מוריקים והגבעות מכוסות יערות - לע"ע [לעת עתה] בדמיוני, אבל הדמיון יקום!" מתוך: מכתב לרבקה, 19.04.1960. "הריני ממציא לך בזאת מכתבו של הולצמן על האשכולית הגדלה על מים מלוחים. במקרה נזדמנתי לאחר קבלת המכתב עם הגנן הראשי של תל אביב, ואף הוא יודע על פרי זה, והוא אישר לפני דברי הולצמן. בכל אופן כדאי לשים לב לדבר, ולנסות גידול פרי זה בסביבות אילת ואשקלון הסמוכות לים, ושאין קושי רב ואין צורך בהוצאות רבות להשיג מי הים. במצוקת המים הגוברת בארץ אין לזלזל בשום סיכוי להרחבת החקלאות בלי מים מתוקים." מתוך: מכתב לשר החקלאות, משה [דיין], 08.08.1960. "ואני בטוח שהחלום על עיר נמל בין-לאומית ... אשר תביא את התוצרת של מאות אלפים מתישבים בנגב, גם חקלאי וגם חרשתי וגם של מכרות לכל קצוות אסיה - שהחלום הזה ... הולך ומתרקם במציאות." מתוך: דוד בן-גוריון, 'אילת', עיונים בתנ"ך, עמ' 131. לתפריט ראשי חזרה

אנרגיית השמש "ודווקא הנגב הוא חבל-הארץ המבורך ביותר באנרגיה זו, כי מעטים כאן ימי עננים וגשם, וכמעט כל ימות השנה מקרינה אלינו השמש עצמתה הכבירה. עד עכשיו נוצל משפעת אנרגיה זו רק כטיפה מן הים - על ידי צמחים שאנו מגדלים, שסוד גידולם אינו אלא ספיגת אנרגיה שמשית בתהליך שקוראים לו פוטוסינתסיס. פחות מכל נהנה הנגב בימינו מספיגת קרני השמש על-ידי צמחים, אולם אפשר להפוך אנרגיה זו לכוח מפעיל, דינאמי וחשמלי. וגם לאחר שיכלו כל אוצרות אוראניום וטוריום מעל פני האדמה - האנרגיה השמשית תוסיף לזרום אלינו כמעט לאין קץ." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה', חזון ודרך, ה, עמ' 308.   "אדרוש אמצעים מספיקים למחקר מדעי בשפה ניצול כל האנרגיות (שמש, אטום, אבביטומנית ועוד)." מן היומן, 30.07.1955.   "בגילוי המהפכני של אלברט איינשטיין על זהות החומר והאנרגיה ובחשיפת המיבנה המורכב של האטום, ניתנו בידי האדם אוצרות-כוח לא משוערים. כיבוש מופלא זה לא יישאר נחלת המעצמות הגדולות בלבד והרחבת שיתוף-הפעולה בין אנשי המדע במחקר האטומי בעולם הוא סימן טוב לדורנו, ומה שעשו איינשטיין, אופנהיימר וטלר - שלושתם יהודים - לארצות הברית, לא ייבצר מאנשי-המדע בישראל לעשות לעמם." מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה', חזון ודרך, ה, עמ' 307-308.   "יש רעיון של ברכות שמש - כעין ברכות דגים, אבל במקום מים מתוקים - דרושים מים מלוחים. העומק מטר וחצי - מים תחתונים מתחממים עד נקודת רתיחה. למטה המים כבדים יותר, המים למעלה קרירים וטורבינה מתחברת למים שלמטה. דרוש רבע מליון ל"י לנסיונות אלה." מן היומן, 09.12.1960. לתפריט ראשי חזרה

אנרגית רוח "בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות-מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם הצורך: המחקר להמתקת מי-הים בתהליכים זולים ... לניצול אנרגיה שמשית ... לניצול כוח הרוחות לייצור כוח חשמלי." מתוך: דוד בן-גוריון, משמעות הנגב, 17.01.1955. לתפריט ראשי חזרה

מחקר ומדע "בנגב יבחן כושר היצירה והעוז החלוצי של ישראל - ומבחן זה יהיה גורלי. בנגב יבחן כושר המדע והמחקר היהודי. ועל אנשי המדע והמחקר שלנו שומה להתרכז בשדות מחקר חדשים שלעמי הצפון לא היה בהם צורך: המחקר להמתקת מי-ים בתהליכים זולים, לניצול אנרגיה שמשית המרובה בארצנו וביחוד בנגב, יותר מכל ארצות אירופה. לניצול כוח הרוחות ליצור כוח חשמלי, למנוע בזבוז מי הגשמים המועטים, הזורמים לשוא לים התיכון ולים המלח, ובסיכומם הכללי הם מגיעים לעשרות מליונים מעוקבים, שיש בהם להפרות שטחים נרחבים בנגב. בנית אגמים לארכו ולרחבו של הנגב שיאגרו מי הגשמים היקרים. חקירת הצמחיה המצויה בנגב על אף הצחיחות, בכדי לעמוד על הסגולות המיוחדות של הקרקע והגידולים האפשריים בחבלי הנגב השונים וכדומה." מתוך: דוד בן-גוריון, משמעות הנגב, 17.01.1955. "על אנשי המדע בישראל לחשוף סודות הטבע המיוחדים לארצנו ולמצוא דרכים להשתלט על איתניו - ובזאת יפתחו דף חדש ומקורי במחקר המדעי, יעזרו להפרחת השממה המנחה כל עתידנו ויתרמו אולי התרומה הגדולה ביותר שיש בכוח המדע לתרום לפתרון הבעיות האנושיות הגדולות: הפרחת השממה, ההולכת ונעשית לבעיה החיונית והגדולה ביותר לעמי אסיה ואפריקה ואוסטרליה: זאת אומרת למרבית הגדולה של המין האנושי." מתוך: דוד בן-גוריון, משמעות הנגב, 17.01.1955. "נראה לי כי בעשרת השנים הבאות יעמוד פיתוח הנגב והדרום במרכז פעולתה ודאגותיה של ישראל. רק באזורים אלה יש קצת מרחב, הנעדר לגמרי בצפון, ויש בו מקום להתישבות נוספת רבתי בנויה גם על חקלאות ומרעה וגם על מלאכה, מכרות וחרושת." מתוך: מכתב לדוד עמירן, 28.10.1957. "בשנים נתגבר - במדע וחלוציות (יתרון אינטלקטואלי ומוסרי). מדע - שלטון אדם על טבע וכוחותיו הטמירים. דור האטום: כווץ מרחקים, חיים בשלשה ממדים, חשיבות הים והאויר, רזי החימיה, שכלולים טכניים." מן היומן, 12.09.1948 "בטוח שיבוא זמן וימציאו אמצעי-חיבור כאלה אשר לא יהיה עוד צורך לנסוע בכלל. תשב בחדרך, תלחץ על כפתור ותראה בקצה השני של כדור הארץ את מי שתרצה לראות, ותדבר איתו כמו שאנשים מדברים זה לזו בחדר אחד. ואולי לא רק בכדור הארץ אלא גם במרס." מתוך: מכתב לפולה, 27.11.1933, מיכאל קרן, בן-גוריון והאינטלקטואלים, עמ' 29. “ עלי להודיע לכנסת כי במשך חמש השנים הקרובות כי נקים אוניברסיטה עם מכוני מחקר שיכללו כור אטומי לצרכי לימוד ומחקר - הכל באזור הנגב." מן היומן, 17.11.1960. לתפריט ראשי חזרה

תיירות "הטלתי על ציזיק לרכז עניני הנגב, במיוחד: לרכז כל החומר על זכיונות, רשיונות והתחייבויות שניתנו ע"י ממשלת המנדט לחברות וליחידים, ומה תקפן החוקי... באופן מיוחד לברר אפשרויות התיירות (סדום, עין גדי, אילת) ודרכי התחבורה ביבשה, באוויר ובמים, בנגב. מן היומן, 16.6.49, יום ה' סיוון לתפריט ראשי חזרה

מים "עלינו לעשות שוב מה שעשו אבותינו אברהם ויצחק - לחפור בארות בסביבות באר שבע, והממשלה תסדר את הענינים עם אנשי אבימלך ופיכול. ויצמן אמר שברור שהגשמים בנגב אינם מספיקים, אבל ראשית יש אפשרות בשביל חלק של הנגב להשתמש במי ההרים צפונה ולהזרימם לנגב ולהשקות כמה שטחים. אבל אנו רוצים גם לנסות בחפירות מעמיקות. " מן היומן, 16.10.1935.   "אח"כ יצאתי עם יהושע לראות השטפון בסכר שהתקנו לפני שנתיים או שלוש. העמק נראה כאגם ודרכו נעו המים פרצו והשקו הערוגות שהוכנו לשם כך והגיעו עד הנטיעות שעל יד הצריפים שלנו, שטפון כזה בסוכות בשעת בוקר; ראיתי בחוש כמה מים הולכים לאיבוד. אפילו בנגב מעוט הגשמים, אפשר לאגור הרבה יותר מים מגשם שניתך אתמול, ולאט לאט הדבר יעשה. " מן היומן, 15.10.1957, יום ג'.   "אמרתי לו - תחילה אומר לך דעתי על הנגב. יש אפשרויות יותר משחושבים על חקלאות, כי אם מעט הגשמים שיורדים בנגב - מיליונים מטרים מעוקבים הולכים לאיבוד - כי אין אוגרים מי הגשמים, ושדה בוקר הוכיחה מה אפשר לעשות בנידון זה. יש הרבה שטחים למרעה - ויש לזרוע יותר דשא ושיחים. אבל בחקלאות בלבד לא ניישב הנגב." מן היומן, 19.11.1957, יום ג'. לתפריט ראשי חזרה

המתקת מי-ים "זיקוק מי-ים בתהליך זול הוא לא רק צורך ישראלי חיוני אלא גם צורך עולמי ... באסיה, באפריקה וגם באמריקה יש מדבריות עצומים אשר אם יימצאו להם מים להשקיה, הם עשויים להכפיל ולהשליש יבול כדור הארץ ולספק מזון בשפע לעשרות מיליונים בני אדם. אם ישראל תצליח להמתיק מי ים - תביא ברכה גדולה לכל המין האנושי." מתוך: דוד בן-גוריון, עיונים בתנ"ך, עמ' 140, מתוך 'דרומה', חזון ודרך, ה, עמ' 306. לתפריט ראשי חזרה

פיתוח הנגב "מפעל איכלוס הנגב זוהי אולי המשימה הקשה והחיונית ביותר של ישראל בעשור הבא. גם חיזוק בטחוננו וגם התקרבות עצמאותנו הכלכלית לא יתכנו בלי איכלוס מהיר ויעיל של הנגב.". במכתב לוועידה הארצית של בעלי התעשייה, 11.1.1961 "נראה לי כי בעשרת השנים הבאות יעמוד פיתוח הנגב והדרום במרכז פעולתה ודאגותיה של ישראל. רק באזורים אלה יש קצת מרחב הנעדר לגמרי בצפון, ויש בו מקום להתיישבות נוספת רבתי בנויה גם על חקלאות ומרעה וגם על מלאכה, מכרות וחרושת. הסקר המדעי שנעשה מאז קום המדינה כבר הסיר את הלוט מכמה מצפונות הטבע בנגב, ונתגלו לנו מחצבים ומכרות בעלי ערך רב, אולם רק התחלנו עשות ... מכון הנגב יפענח כתב הסתר של הטבע באזור זה, ויתן בידנו את מפתחי הפעולה להפריח השממה ולשנות סדרי בראשית במחצית הדרומית של מדינתנו." במכתב לד"ר עמירן 28.10.57, ג' בחשוון תשי"ח "אילו היתי מייעץ לך ללכת לנגב - לא היתי אומר "לרדת" אלא לעלות: -1מפני שהנגב גבוה מעמק חיפה . -2 מפני שלדעתי זוהי עלייה בשלב החיים. אבל אני רוצה שתדע כי לעשות זאת דרושה הכרה מעמיקה וצו פנימי מתמיד. אם יש בך התכונות האלה עלה לשדה בוקר והתיישב שם. אם אינך בטוח בכוחך זה- תעשה מה שליבך רוצה." במכתב למשה רגב, 23.12.59 "צפונה סכנה חמורה: גם למיליון וחצי היהודים וגם לאדמה. וקודם כל סכנה לבטחון. ואין סכנה גדולה מזו בימינו אלה. בדורנו זה יש אמצעי השמדה שאיש לא העלה על דעתו לפני דור אחר. והיות רוב העם מרוכז בשטח קטן ומצומצם - בתל אביב וסביבותיה, מסכן כל המדינה וכל עתידנו. קל בימינו למחות בבת אחת את כל תל אביב וסביבתה, ואם חלילה יקרה הדבר הזה - כל המדינה אבודה. התריס היחיד בפני סכנה זו הוא פיזור האוכלוסין." מתוך: דוד בן-גוריון, 'מבצע דורנו ומשימתו' "ויש סכנה לאדמה אשר בידינו כשהיא עומדת "בשממונה. עמי ערב החזיקו, ועודם מחזיקים, מאות בשנים מדבריות גדולים, ואין חשש שמישהו יוציא אותם מידיהם. לנו אסור להחזיק מדבר בשממתו לאורך ימים. אנו שבנו למולדת - ליישבה, לעבדה ולאכלסה". מתוך: דוד בן-גוריון, 'מבצע דורנו ומשימתו' לתפריט ראשי חזרה

לתפריט ראשי ים המלח ים סוף ימים ים תיכון חזרה

לתפריט ראשי "בפעם הראשונה בתולדותינו שוכנת מדינת ישראל לשני ימים: ים סוף בדרום וים תיכון במערב. מבחינת תחבורה עולמית דומה הנגב לתעלת סואץ: הוא משמש מעבר לשני איזורי השיט העולמיים – דרך הים התיכון לאוקינוס-האטלנטי ודרך ים סוף לאוקינוס ההודי". מתוך: דוד בן-גוריון, 'דרומה'. ים תיכון חזרה

חזרה לתפריט ראשי מדינת ישראל "אנו בונים מדינת ישראל מתוך חזון נבואי וכיסופים משיחיים - להיות גם למופת ולמורה דרך לאנושות." מתוך: דוד בן-גוריון, 'תורה מציון', חזון ודרך, ב, עמ' 187, 04.05.1950.   " מדינת ישראל נושאת יעוד לאומי ואוניברסלי, ונחטיא מחוז חפצן הראשי של תולדות עמנו - אם לא נצליח להפך למאורי הרוח, לא לתושבי הארץ בלבד, אלא לכל פזורי-ישראל ולעולם כולו." מתוך: דוד בן-גוריון, 'תורה מציון', חזון ודרך, ב, עמ' 187—188, 04.05.1950.   "כוחה של מדינת-ישראל הוא במצפונה." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך ב'.   " מדינת ישראל היא מבחינה גיאוגרפית חלק של המזרח התיכון, אבל מבחינה מוסרית-תרבותית היא יחידה במינה בחלק זה של העולם, שונה בתכלית מכל שכנותיה, וכל מי שלא יכיר בייחוד זה ויפנה למדינת-ישראל כאשר הוא פונה לאחת המדינות במזרח התיכון, יחטיא המטרה לחלוטין. מדינת ישראל הוקמה ונבנית על-ידי אומה תרבותית בעלת מסורת מוסרית גדולה וצמודה לחזון אחרית הימים, חזון גאולה יהודית ואנושית." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך ב'. המשך חזרה

  "מדינת ישראל היא מבחינה גיאוגרפית חלק של המזרח התיכון, אבל מבחינה מוסרית-תרבותית היא יחידה במינה בחלק זה של העולם, שונה בתכלית מכל שכנותיה, וכל מי שלא יכיר בייחוד זה ויפנה למדינת-ישראל כאשר הוא פונה לאחת המדינות במזרח התיכון, יחטיא המטרה לחלוטין. מדינת ישראל הוקמה ונבנית על-ידי אומה תרבותית בעלת מסורת מוסרית גדולה וצמודה לחזון אחרית הימים, חזון גאולה יהודית ואנושית." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך, ב'.   "עם הקמת המדינה נתבצרה ונתעמקה אחדות העם. למורשת העבר, שאיחדה את היהודים בכל תפוצותיהם, נוסף נכס חדש המעלה קרנם של היהודים בעולם: מדינת ישראל." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך, ג.   "הקמת מדינת ישראל היא לא ניצחון ציוני בלבד - זהו מאורע גדול ומרכזי בתולדות העם היהודי, אחד מארבעת המאורעות העיקריים בתולדות ישראל מימי האבות ועד ימינו; מהרגע הראשון לקום המדינה עומד כל העם היהודי, מחוץ למרשיעי ברית מעטים מימין ומשמאל, סביב המדינה ורוצה בשלומה, בבטחונה והתעצמותה - וגם מושיט יד נאמנה לבניינה ולפיתוחה. מתוך: דוד בן-גוריון, דברים בישיבה ה76 של הכנסת השנייה, חזון ודרך, ד, עמ' 18, 5.05.1952, דברי הכנסת, 11, עמ' 1888. חזרה לתפריט ראשי חזרה המשך

"ארצנו קטנה ותהיה קטנה, גם אם נצליח להרחיב את תחומיה על-ידי פיתוח, בנין ואמצעים אחרים. הגדלות היחידה, הצפויה לנו, הטבועה במהותנו, היא גדלות הרוח, המדע, הכרת עולם ומלואו, גילוי רזי הטבע והוויה - בהם נעלה ונתעלה." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך, ג'.   "מדינת ישראל לא תתמלא מחוליתה - לא בשמירת בטחונה, לא בפיתוח ארצה ולא בכינוס נידחי ישראל. רק בשיתופו המאכסימלי של העם היהודי כולו נעמוד בפני הסכנות האופפות אותנו מסביב, ונכשיר את המדינה לשיבת-השבות. זיקתה של המדינה ליהדות בגולה קובעת ומתנה יחסיה לכל שאר הארצות והממשלות. הבטחת חופש ליהדות הגולה להשתתף בבנינה ובשמירת בטחונה של המדינה ולקיים אחדותו ותרבותו העברית של העם היהודי באשר הוא, - יחד עם שמירת השלום בעולם - זוהי המשימה העליונה של מדיניות החוץ הישראלית בדורנו. מתוך: דוד בן-גוריון, 'בעיות חוץ ובטחון', הרצאה בסגל הפיקוד הגבוה, חזון ודרך, ד, עמ' 206, 27.03.1953 .   "דורנו מצווה לחרות על לוח לבו שתי אמיתות אכזריות וגורליות: או שנהיה עם אחד - או לא נהיה כלל. או שניישב הארץ - או שנאבד אותה." מתוך: דוד בן-גוריון, 'השליחות והמפעל', חזון ודרך, ה, עמ' 232, 19.07.1954. חזרה חזרה לתפריט ראשי

לתפריט ראשי "ההיסטוריה החדישה של עם ישראל וההיסטוריה הקדומה של ארצות-הברית יש ביניהן דמיון רב. רוח החלוציות היתה נחלת שני העמים שלנו." מתוך: דבריו בשדה התעופה בוושינגטון, 03.05.1951, חזון ודרך, ג, עמ' 137. "אמריקה מהווה תופעה כבירה וחדשה בתולדות האנושות. ואנו היהודים החוזרים לארץ מכל קצווי תבל לבנות השממה ולמזג הגלויות הגאולות - נדע אולי להעריך תופעה זו כראוי לה, כי באמריקה נעשה במשך מאות שנים אחדות בממדים ענקיים מה שאנו עושים עכשיו בארץ." מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך ג', עמ' 247, בישיבה ה 15 של הכנסת השנייה, דברי הכנסת, 10, עמ' 329, 05.11.1951. "עזרת הממשלה האמריקנית לישראל היא פרי האהדה של העם האמריקני, ורק אם נדע לקיים יחסי ידידות ואמון ביננו ובין העם האמריקני נדע לבטוח, פחות או יותר, בעזרת הממשלה האמריקנית.". מתוך: דוד בן-גוריון, חזון ודרך ג', עמ' 250, בישיבה ה 15 של הכנסת השנייה, דברי הכנסת, 10, עמ' 330, 05.11.1951. ארצות הברית חזרה

לתפריט ראשי "כשלבורמה נודע דבר מה על מפעלי הפיתוח שלנו וכשנראה לבורמים כי חלק מפתרונותינו עשוי להתאים לבעיותיהם. שלחנו לבורמה מומחים לניהול משאבי מים ולהתישבות חקלאית, ובורמה שלחה לישראל רבים מקציני הצבא שלה עם משפחותיהם לשהות של שנה בקיבוצים ובמושבים. הרעיון היה כי בשובם לבורמה יחלו בישוב אזורים שוממים של ארצם, ביחוד לאורך גבולותיה, ויקימו משקים חקלאיים לדוגמה, שיהיו מבוססים על עבודה עצמית תוך עזרה הדדית, ושיסיעו בו בזמן להגנה על ביטחון המדינה בעיקר מפני כנופיות עוינות. במהלך שהותם כאן ראו קווי אופי נוספים של חיינו שנראה להם כי ראוי להנהיגם בארצם." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 172. בורמה חזרה

לתפריט ראשי "העם היהודי יזכור תמיד בהכרת תודה עמוקה את העובדה, שבריטניה הגדולה היתה הראשונה להצהיר לטובת בית יהודי בארץ ישראל, וכי היא הקריבה קרבנות גדולים לשחרור הארץ משלטון התורכים" מתוך: דוד בן-גוריון, 'אנחנו ושכננו', עמ' נט-ס, מתוך 'על גבולי ארץישראל', לונדון כסליו תרפ", קונטרס, ס"ב. "הנני בטוח, כי יבוא הזמן, שגם בארץ ישראל תתחדש הברית ביננו ובין אנגליה, לא על יסוד של יחס נתינים לממשלתם או של יחס אנשי חסות למגיניהם, אלא יחס של עם אל עם, יחס של בעלי ברית שווי-זכויות, אם כי לא שווי-כוחות.". בריטניה חזרה

לתפריט ראשי "זה זמן רב לא שמענו מפי נציג מעצמה גדולה - חוץ מדברי הנשיא טרומן - דברים מזעזעים ונאמנים כאשר השמיע גרומיקו בשם ברית המועצות על סבל העם היהודי, על אבדותיו המחרידות במלחמת העולם האחרונה, על התלאות וחוסר המוצא של מאות אלפי היהודים מארצות אירופה המחפשים מקלט, ולשוא. אולם החשיבות וההפתעה בדברי גרומיקו לא היו בתינוי שואת ישראל, אלא במסקנה הפוליטית שהסיק מניתוח מצב היהודים - מסקנה שהתנועה הציונית הגיעה אליה אמנם לפני עשרות בשנים, אבל בפעם הראשונה שמע העולם אישור למסקנה זו משליחה של ברית המועצות - זכות העם היהודי למדינה משלו.ושוב אני מזהיר מפני הפרזה בערך ההצהרות לטובתנו מפי שליטי עולם. אולם עלינו לציין בסיפוק לא מעט את הערך המוסרי והמדיני של גישת ברית המועצות לבעיה הכפולה של עם ישראל וארץ ישראל, כפי שבאה לידי ביטוי בנאום גרומיקו. מתוך: דוד בן-גוריון, 'במה נבו לאומות המאוחדות, נאום באסיפת הנבחרים, במערכה, ה, עמ' 173, 22.05.1947 . "בדרך כלל אין מדינה אחת מסוגלת להזדהות עם מדינה שניה, גם אם היא נמצאת בברית אחת אתה. במקום שיש הזדהות - אין זו אלא צורה מוסווית או גלויה של כפיפות ותלות מוחלטת. יחסי-חירות בין מדינות יתכנו אך ורק על בסיס של שותפות. שותפות בשאיפות, באינטרסים, במשטר, בצרכים, ושותפות אינה זהות. פחות מכל מדינה אחרת בעולם יש לה לישראל להזדהות עם מדינה שהיא, ולא רק בגלל יעודה וחזונה ההיסטורי, - אלא בגלל תנאי-קיומה וחובותיה כלפי העם היהודי בעולם. זהו הטעם הראשוני והעיקרי מדוע אין מדינת ישראל יכולה להוות חלק מהגוש הסובייטי - ולהישאר מה שהיא. שני הקווים העיקריים המציינים גוש זה, - משטר טוטאליטרי וכפיפות מוחלטת לאינטרסים של ברית המועצות הרוסית, - אינם מתישבים עם קיומה של מדינת ישראל ועם זיקתה ליהדות בעולם." מתוך: דוד בן-גוריון, 'בעיות חוץ ובטחון', הרצאה בסגל הפיקוד הגבוה, חזון ודרך, ד, עמ' 201-202, 27.03.1953. ברית המועצות חזרה

לתפריט ראשי "אני מאמין כי שיתוף פעולה מדיני, כלכלי ותרבותי בין היהודים לבין עמי ערב הוא צורך חיוני לשניהם ... הגאוגרפיה נטעה בשכנות בפינת עולם זו ... יש לנו הרבה מן המשותף בתרבותנו, בלשוננו, בהסטוריה שלנו." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 160. "שיתוף פעולה ביו יהודים לבין ערבים יכול להפוך את המזרח התיכון לאחד ממרכזי התרבות החשובים בעולם, כפי שהיה בעבר." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 160. "רק הערבים והיהודים עצמם יוכלו להשיג שיתוף פעולה זה. שום כוח חיצוני ... אינו מסוגל לעשות מה שהערבים והיהודים יכולים לעשות אלה למען אלה לתועלת שני הצדדים. " "הצורך הנוכחי הדחוף ביותר של הערבים אינו נשק אלא פיתוח כלכלי, שירותי בריאות, חינוך... ישראל יכולה לתרום להגשמתם של יעדים אלה ... מכיוון שהיא נתונה בעצם תהליך הגשמתם ובתנאים דומים בביתה." מתוך: משה פרלמן, דוד בן-גוריון, עמ' 160. ארצות ערב חזרה