מבנה הנפש לפי זיגמונד פרויד מקורות: האני והסתם, בתוך: מעבר לעקרון העונג (דביר, 1988) סולברג, שאול (1994). פסיכולוגיה של הילד והמתבגר(ירושלים: מאגנס דר' ענת רימון אור 1

דר' ענת רימון אור 2 שלבי ההתפתחות בראשית היה האיד (הסתם). פרויד משרטט אותו כמיכל יצרים, ובו יצרי מוות ויצרי חיים השרויים בתוהו וובוהו. איד (סתם) תינוק

דר' ענת רימון אור 3 היצרים נמצאים בנפשו של התינוק בטרם יבוא אל העולם, ואילו כל מה ניתן לחשוק בו, או שניתן להשמידו, מצוי בעולם בו יגדל התינוק (אם ימולאו צרכיו, וגופו יישמר). היצרים אינם מכוונים למושא כלשהו, כיוון שאינם 'יודעים' דבר על העולם. היצרים לא מאורגנים בקטגוריות של זמן ומרחב, כיוון שהם קודמים לצורך לשמר את הגוף בזמן ובמרחב. היצרים אינם יודעים דבר על טוב ורע, כיוון שהם קודמים לכניסתו של התינוק לחברה. האיד, על הכאוס המצוי בתוכו, על האדישות שלו לקטגוריות הזמן והמרחב ועל האדישות שלו לשאלות של טוב ורע, ימשיך ללוות את ידידנו התינוק עד סוף ימיו. הוא לא יתפתח, ולא ירכוש הגיון, או נורמות.

דר' ענת רימון אור 4 אוף! בא לי להעיף את המשאית התקועה הזאת מהגשר למטה. וואלה! גם לי! האיד לא מתחשב בנתונים של גודל, כוח, או נורמות ומוסר. היצרים בו שואפים להתפרק: כאן ועכשיו. לעיקרון הזה, שעל-פיו פועל האיד, קוראים: עקרון העונג. עקרון העונג מבקש פורקן כאן ועכשיו. התשוקות הללו באות היישר מן האיד.

דר' ענת רימון אור 5 אם לא יוגש אל פי התינוק מזון, ולא יוחלפו חיתוליו, הוא ימות בלי שידע למה הוא משתוקק ומה חסר לו – כלומר בלי לדעת מה מקור סיבלו. נשוב אל מיודענו התינוק מן השקופית הראשונה. הוא נולד, ואינו יודע במה הוא חושק: הוא לא יודע מה חסר לו, או מה יגרום לו עונג. ויחובק, ויוגש אל פיו שד האם: וטוב וחם היה לו שם, ותמולאנה כל ציפיותיו, ויבין כי קודם סבל וכי שד האם הוא המענה לכל תחלואיו.

דר' ענת רימון אור 6 כך זוהה מושא התשוקה הראשון באיד: האם בהתחלה כל החיים

דר' ענת רימון אור 7 האם המופיעה כמושא התשוקה של האיד היא אם טהורה: היא מקור חיים, מעטירה טוב ובתולה. מופנים כלפיה הן יצרי החיים והן יצרי המוות. יצרי המוות מקבלים את הביטוי, לפי פרויד, בניסיון לנשוך את שד האם, ויצרי החיים מקבלים ביטוי בניסיון לינוק. שני סוגי היצרים משתפים פעולה בפעולת היניקה. יצרי החיים מקבלים סיפוק בפעולה המשלבת את חלב האם בבשר התינוק ומעניקה צורה חדשה של חיים (התינוק המתפתח). יצרי המוות באים על סיפוקם כיוון שהיניקה מרגיעה את מתח הרעב ומביאה סיפוק מושלם (שחזור מצב הנירוונה).

דר' ענת רימון אור 8 חיבוק האם והמזון שהוגש לפי התינוק ממלאים את כל צרכי האורגניזם הבסיסיים: חום, אהבה ומזון. לכן שד האם הוא מקור התשוקה האולטימטיבי, לפי פרויד, ואין בלתו. כל מי שעומד, או יעמוד בעתיד, בין הילד ובין מושא תשוקתו – דינו להיות מסולק מהדרך, ללא היסוסים וללא זכות ערעור. מכיוון שהאיד לא מתפתח, התשוקה הבלי מעורערת אל האם נותרת על כנה עד סוף החיים. הבתולה הקדושה: התשוקה אליה ניצבת מעל ומעבר לכל תופעות החיים

דר' ענת רימון אור 9 התבוננו בתמונה הלקוחה מסדרה (ספרים ועיבוד קולנועי) המפעימה את לב הנערות בשנתיים האחרונות: דמדומים הנער הנאה הוא ערפד. עורו קר וחיוור (מת) והוא בן אלמוות (חיי נצח). הוא משתוקק בה בעת לנשק את אהובתו (אמו) ולנשוך אותה (להמית). בסופו של דבר הוא עושה את שניהם. פרויד היה אומר שהסדרה מושכת את בני הנוער, לא רק משום שאת השחקנים מגלמים דוגמנים ודוגמניות, אלא בעיקר משום שהיא מהווה מניפסטציה (לא מודעת) ליצרים המפעמים ביתר-שאת בבני הנוער: יצרי מין (יצרי חיים) ויצרי מוות. הגיבור הנאה הוא שילוב מושלם של שניהם. בהמשך החיים, בעקבות פתרונו של 'תסביך אדיפוס', תעודן התשוקה אל האם, ותוחלף בנערה דומה לה.

דר' ענת רימון אור 10 כל עוד שוכב התינוק בעריסתו, ואין בכוחו להוציא את תשוקותיו אל הפועל, אין רע באיד המשתולל, והוא לא מפריע לאורגניזם להמשיך ולגדול. המבוגרים הם אלו שדואגים לכל צרכי התינוק, ולהגנתו. בגיל שנתיים, ידידנו התינוק מתחיל פתח שרירים, אשר מאפשרים לאיד למלא את תשוקותיו: כאן ועכשיו. ילד רץ לכביש

דר' ענת רימון אור 11 כדי לשמור על האורגניזם, התפתח במשך האבולוציה מרכיב נוסף בנפש. אצל כל אינדיבידואל הוא מתחיל להתפתח בגיל 2-3. זהו האגו העיקרון המנחה את האגו הוא עקרון שימור החיים, גם במחיר דיכוי התשוקות. אימא! איד רגע! ולא כאן: במעבר החצייה. אוף! מדכא עקרון המציאות הזה! אגו

דר' ענת רימון אור 12 לעיקרון על-פיו פועל האגו קורא פרויד: עקרון המציאות לשם ביצוע תפקידו על האגו ליצור קשר עם המציאות, ולדעת לקשר אותה לתשוקות הבוערות בתוך הנפש. לחלק המודע למציאות, אנו קוראים תודעה. זהו חלק קטן מאוד מתוך האגו. רק מעט מהתשוקות שבאיד, בעיקר אלו שעברו עידון, מגיעות אל סף התודעה. מעבר לסף התודעה מהווה האגו חלק מהאיד, ומקום היפרדם זה מעל זה אינו מובהק.

דר' ענת רימון אור 13 האגו הקטן בוחן את המציאות, ומחליט אילו תשוקות ניתן להוציא אל הפועל, ואילו כדאי לדכא, או לעדן. עידון הוא הפניית התשוקה למושא אחר, או לזמן אחר, או למקום אחר. "נרוץ אל אימא, אבל אחרי שנבדוק את מצב הכביש, ובמעבר החצייה" אם אסור לרצוח, אהיה מנתח, או שוחט דוגמאות

דר' ענת רימון אור 14 הדחקה היא שליחת היצר בחזרה אל האיד, ואיסור על עלייתו אל סף התודעה, בשום צורה שהיא. הוא ראה הכול, והבין הכול, חוץ מהתשוקה שלו לרצוח את אבא, ולהתחתן עם אימא.... אם באמת היה לי אח קטן הייתי רואה אותו עכשיו... כנראה שאין לי... (אדיפוס המלך)

דר' ענת רימון אור 15 דיכוי הוא שליחת היצר חזרה אל האיד

דר' ענת רימון אור 16 שומרי הסף הם ישויות נפשיות העובדות בשירות האגו. הם מחליטים איזה יצר מורשה לעבור ולממש את עצמו, ואיזה מן היצרים נדון לשוב לאחור. פעולתם דומה לפעולתם של הסלקטורים בכניסה למועדון, לארץ, לאתרים. יצר שלא מורשה לעלות, עשוי לשוב לאחור, להתחפש ליצר אחר, או להתלוות באופן מוסווה ליצר אחר. כך, למשך יכולה משיכה להופיע כדחייה, אהבה כשנאה, רצון לחבור אל חבר כרצון לראות סרט (אשר אותו חבר הולך אליו גם, 'במקרה').

דר' ענת רימון אור 17 שומרי הסף עומדים על החומות. הם מעמיקים לראות אל מעבר לסף התודעה. תפקידם למנוע מיצרים לא רצויים להשתלט על הנפש ולממש עצמם בעולם.

דר' ענת רימון אור 18 ואלס עם באשיר: החלום מתקרב אל האירוע, אותו מסרבת התודעה לזכור.

דר' ענת רימון אור 19 עקרון המציאות לא מתחשב במוסר. הוא מתחשב בצורכי הקיום של הילד הקטן. אלו כוללים בעיקר אהבה והערכה מצד המבוגרים. כדי לזכות באהבה, יעשה האגו הקטן והמסכן כל שיידרש. הוא נדרש בעיקר לשלוט בצרכיו. ולפעמים בורח לו

דר' ענת רימון אור 20 נוקשות והחמרה עם הילדים הקטנים, בגלל מעידות שונות, תחליש את האגו, ותגרום להתפתחותו כאגו מבויש, מושפל וחלש קבלה ללא תנאי, ואהבה וכבוד, גם במקרים של כישלון (מוסרי, או התנהגותי אחר) עשויה לחזק את האגו במאבקיו באיד, ויותר מאוחר: גם במאבקיו בסופר אגו.

דר' ענת רימון אור 21 בגיל 4-5, קורה לילד מקרה לא נעים בכלל. אבא מופיע על סף התודעה! אם נזכור שאימא היא מושא התשוקה העיקרי, נבין שמדובר בהפרעה חמורה. ...ופתאום: אימה וחיל! בא הביתה אבא פיל...

דר' ענת רימון אור 22 אימא אבא סבתא שלי האח המעצבן שלי הגננת שלי חבר שלי

דר' ענת רימון אור 23 להרוג אותו! לסלק אותו! איד: השתגעת?! הוא יסרס אותי, כמו שסירס את אימא! אגו: בנפש הילד הקטן מתחולל מאבק, שסופו תבוסה ידועה מראש היצרים שבאיד מודיעים חד משמעית על הצורך הדחוף להסיר את אבא מהדרך. בשפת האיד, משמעות הדבר היא: 'להרוג את אבא'. האגו מורה לעצור: עקרון המציאות מלמד אותו שאבא גדול וחזק. הוא מסב את תשומת ליבו של הילד הקטן לעובדה המשונה שלאימא אין איבר מין זכרי, דבר שלא נכנס לתחום התודעה לפני גיל 4. האגו ממשיך ומסב את תשומת הלב של הילד לאפשרות 'היחידה' לאינותו של איבר חשוב זה: אבא הוא זה שלקח אותו. אם אבא לקח את איבר המין לאמא, הרי שאבא ייקח אותו בקלות גם מהילד. זהו פחד הסירוס המורה שלא כדאי להתעסק עם אבא.

דר' ענת רימון אור 24 התשוקה אל האם היא התשוקה הגדולה ביותר של האדם, גם אם אינה מודעת הילד המסכן והחלש אינו יכול להתמודד, בכלים המצויים ברשותו, עם התשוקה אל האם ועם הפחד מהאב. לשם כך הוא מקים לעצמו ישות נוספת בנפש: ישות שתפקידה הוא להתמודד עם התשוקה להרוג את אבא ולהתחתן עם אימא. לישות הזו קוראים: סופר אגו אב גדול, מנצח ואכזר, ואמא כולה שלו, אבוי לי...

דר' ענת רימון אור 25 הסופר אגו מוקם כדי להתמודד עם המשיכה הלא מודעת לאימא ועם הרצון הלא מודע להרוג את אבא. המנגנון שמפעיל האגו הקטן הוא מנגנון ההזדהות: אם אינך יכול להילחם בו, הצטרף אליו! בהזדהות עם האב, מפנים הילד את כל ערכי החברה ואת עקרונות הסדר החברתי. זהו לא סדר חברתי אוהב, מעריך, מעניק כבוד. הסופר אגו נבנה מעקרונות הסדר החברתי שהם בעיקרם איסור: האיסור על האם. הסופר אגו נבנה תוך הפנמת דמויות ההורים, המורים וסוכני סמכות אחרים. הוא נבנה תוך הפנמת החלק האוסר והמעניש ביחסי הגומלין איתם.

דר' ענת רימון אור 26 תהליך החינוך שבבסיסו עומד פיתוח הסופר אגו: ענישה ואיסורים תהליך חינוך שבבסיסו עומד תהליך פיתוח האגו: קבלה ואהבה ללא תנאי, סליחה על כשלונות, קבלתה של 'יצרים אסורים', חיזוק הביטחון האישי שני תהליכי חינוך שונים

דר' ענת רימון אור 27 מקום ישיבתו של הסוכן על הבית. פרויד מתאר את הסופר אגו כרובד העליון של הנפש'. אל תוכו מופנמת דמות האב המענישה ומתגמלת בהתאם לרמת הציות לכלליה. הסופר אגו 'רואה את המתחולל באיד', הרבה לפני התודעה, ורואה לעומקים גדולים ממנה. קשר ישיר בין הסופר אגו לאיד, המתקיים הרחק מגבולות התודעה. מקום היפרדו של האגו מעל האיד אינו מובהק. הוא חלק שמתבדל מהאיד ככול שהוא קרוב לסף התודעה

דר' ענת רימון אור 28 התסביך כולו מודחק פנימה אל מעמקי הלא מודע. ואנו לומדים להיות חברים בחברה. זהו תהליך הנקרא 'תסביך' אך הוא המאפיין את כניסתנו לחברת בני האדם. תהליך סיום תקין של התסביך נגמר בהדחקתו. כשהילד גדל הוא ימצא אישה דומה לאימא: דומה ממש, או הפך גמור שלה. הבן שבגר יוליד ילדים, והתהליך ישחזר את עצמו בדור הבא. למרות הסוף המוצלח, מתחת לסף התודעה, אנחנו תמיד ממשיכים לחלום: להרוג את אבא, ולתפוס את מקומו, לצד אימא.

דר' ענת רימון אור 29

דר' ענת רימון אור 30 לא בכוונה... לא בכוונה.... התגשמות הפנטזיה הזו עומדת בבסיס סיפורים ויצירות רבים, גם אם בצורה מעודנת (האב מת בטעות, או שהיה רשע, או שהקריב עצמו. הבן בכלל לא רצה למלוך, אבל לא הייתה ברירה...). האגדות נותנות פורקן ליצר האדיר והלא מודע, שממשיך לחפש את דרכו אל מעלה התודעה. זהו פורקן מעודן. המבנה של אגדות רבות הוא זהה: האב מת, או מוגלה, או מסולק, או אכזר והופך רשע. הבן מורחק מן הבית (בסיפור יש לכך הסברים רציונליים. מתחת לסף התודעה זהו ביטוי לאיום שחשים האבות מפני בניהם). הבן מחפש את דרכו בדרכים שונות ובסוף חוזר. האב מת, והבן תופס את מקומו של האב. לעיתים נחבר סוף 'מתאים לילדים' בו מתאחדים האב והבן.

דר' ענת רימון אור 31 הסופר-אגו דורש ציות לכללי האב, ומעניש על הפרתם הסופר אגו פועל לפי העיקרון המוסרי: עונש ודרישה לציות הכלי בו הוא משתמש לשם הכפפת האגו לדרישותיו הוא רגשות אשם

דר' ענת רימון אור 32 חינוך שמטרתו להעצים את הסופר-אגו, הוא חינוך לציות, שבו הכלי המרכזי הוא איסורים ועונשים. הסופר-אגו אינו פועל בשם עקרון שימור החיים, אלא בשם העיקרון המוסרי: ציות ועונש. בלעדיו לא ייתכן קיום חברתי. עד כמה יש לחזק אותו?